איך מסבירים לחניכים קטנים למה לא להרביץ ונגד אלימות?

שלום.

אלימות לסוגיה מעסיקה מדריכים רבים, ובמיוחד בקבוצות בנים, ובמיוחד בנים צעירים. על אף שלפעמים ה"אלימות" הזאת מגיעה לרמה של חבטות ודחיפות ולא מכות של ממש, היא עדיין יכולה להעכיר את האווירה ולשבש את הגיבוש הקבוצתי. אז מה אפשר לעשות בעניין?

1. גבולות
הרצון להסביר לחניכים את המשמעות של כל הוראה ומעשה שהם נדרשים לעשות (או לא לעשות) הוא נכון וראוי. מצד שני, אם נתלה את היכולת שלנו לתת הוראות לחניכים רק ביכולת שלהם להבין עד הסוף את אותן הוראות – נמצא את עצמנו בבעיה. לכן כדאי לבסס את הסמכות ההדרכתית שלנו, בראש ובראשונה, על כללים שאינם כרוכים בהכרח בהסברים או הצדקות: "אצלנו לא מרביצים", "אצלנו משתדלים לכבד את הזולת", "אצלנו בסניף ובקבוצה כולנו חברים", וכו´. אלה החוקים, אלה הכללים, אלה נורמות ההתנהגות שמקובלות אצלנו. ואת זה אתם המדריכים קבעתם וסיכמתם ביניכם, והחניכים צריכים להתאים את עצמם למה שנהוג בקבוצה.

2. התפתחות
הדרכה של קבוצת חניכים היא תהליך מתמשך ובו שלבים רבים. ככל שאתם מצליחים לאורך זמן לייצר יחסים אישיים טובים יותר עם החניכים, היכולת שלכם לתקשר איתם בצורה טובה ולהסביר להם עקרונות ורעיונות – הופכת גדולה יותר. כשאתם מכירים לעומק כל חניך, אתם יודעים פחות או יותר "איך הראש שלו עובד", מה האסוציאציות שעולות לו במקרים שונים, מה מעסיק ומעניין אותו, מה חשוב לו ומה זניח בעיניו, וכו´. המידע הזה חשוב כי הוא משכלל ומעצים את היכולת שלכם באמת להסביר. הסבר טוב, במיוחד בנושאים שקשורים לערכים, חייב להיות מעוגן לא רק במי שמוסר את המסר (אתם) או בהיגיון הפנימי של המסר עצמו, אלא באדם או באנשים שאליהם המסר מכוון. ולכן – אין הסבר אחד מעולה בנושא שציינת או בכל נושא אחר. אני, למשל, חושב מיד על האמרה "כל דאלים – גְבַר". אולי אתה חזק יותר מחבר א´, אבל תמיד יהיה מישהו יותר חזק ממך, ועולם שמבוסס רק על עקרון של כוח יהיה מאוד לא הוגן ולא צודק. אבל זו האסוציאציה שלי, ולכל אחד יכולה להיות אסוציאציה אחרת.

ולכן יכול להיות מעניין דווקא לפתוח את הנושא עם החניכים עצמם, במסגרת פעולה או סתם בשיחות צדדיות (אני יודע מניסיון אישי כמה קשה "לפתח דיון" עם תכשיטים בכיתה ד´...). אפשר להביא דוגמאות מדברים שקורים בחדשות, קטע מסרט, לארגן עם כמה חברים איזו "הצגה" בנושא, וכו´, כ"טריגר" שאמור לעורר עניין ולהצית ויכוח ער לגבי השימוש באלימות, איך, מתי, למה, כלפי מי, ועוד תהיות בסגנון הזה. כדאי שתנסו לדון לא רק האם ומדוא אלימות היא דבר שלילי, אלא גם בחלופות הגיוניות לאלימות במקרים שרחוקים וקרובים לעולמם של החניכים.

3. איזון
הקפדה על כללי המשמעת וטיפול הדרגתי, רלוונטי ומחושב באלה המפרים אותם, היא צד אחד של המשוואה. הצד השני הוא הסבר שמתחשב בעולמם הפנימי של החניכים, ותהליך שבו קולם נשמע והופך לחומר הגלם שממנו (בין היתר) נוצר ההסבר הטוב ביותר ויותר מכך: היכולת לדבר עם המדריך על הנושא באופן פתוח ולבחון צדדים שונים שלו – וכמובן חלופות. האיזון בין המשמעת (הצד ה"שלילי") לבין השיח הפתוח וההסברים (הצד ה"חיובי") הוא אולי הדבר החשוב ביותר, ודורש מחשבה והשקעה. ה"משוואה" הזו רלוונטית כמובן לא רק לנושא האלימות, אלא לחינוך והדרכה באופן כללי.

לסיכום: אחד הדברים המתסכלים בהדרכה, אך בה בעת גם מקור ייחודה וכוחה הגדול, הוא שהיא לא עוסקת בתשובות חדות ונחרצות לשאלות אלא מפנה יותר מקום לשאלות עצמן. כדי שיהיה מרחב בטוח ונוח לבירור השאלות שמעסיקות אתכם המדריכים ובעיקר השאלות שמעסיקות את החניכים שלכם – חשוב לשמור עד כמה שניתן על האיזון בין אכיפה של כללים לבין יצירת ערוצי תקשורת איכותיים שמאפשרים להסביר את ההיגיון מאחורי אותם כללים, ומאחורי מכלול הרעיונות הרוחניים והערכיים שאנחנו מבקשים למסור לחניכים.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com