איך לתפוס את הקב"ה?

שבוע טוב ושנה טובה

הקב"ה מעצם מהותו הינו משהו אינסופי. משמעות הדבר היא שאנחנו, כאנשים סופיים, לא יכולים לעמוד על מהותו וטיבו.

היו שהלכו עם המחשבה הזו צעד נוסף, כמו הרמב"ם, שקבע שכל שאפשר להגיד על הקב"ה הוא 'מה הוא לא', דרך המכונה 'תורת התארים השליליים'.

גם אלו המייחסים לקב"ה תכונות או אופני תפיסה, מודעים מאוד לכך שמדובר בזוויות הסתכלות שלנו, בחוויות שלנו, ולא במשהו 'אמיתי' לגביו, שהרי הוא מעבר לכל מה שאנחנו יכולים להשיג.

מתוך עמדה כזו, נראה לי שנכון יהיה להיעזר בדימויים המופיעים בנביאים ובתורה - ולנסות ולתפוס את הקב"ה כאב רחום. דימויו של הקב"ה לאב הינו מרכזי מאוד (ואפילו בתפילות ר"ה הקפדנו לחזור על כך בכל תפילה ותפילה - לא רק 'מלכנו' אלא גם, וקודם לכן, 'אבינו'). עמדתו של אב היא לא עמדה של מישהו שכועס ולא סולח, אלא דווקא של מי שרוצה בטובתנו ואוהב אותנו מאוד.
דימוי נוסף הוא דימוי של זוגיות - דימוי הרווח בנביאים. הקב"ה הוא הדוד, ואנחנו הרעיה. ממילא, גם כאן, נעדרת הנימה של הכעס והטינה.

כמדומני שראוי לבחון גם את מערכת היחסים שלך עם עצמך. כבר למדונו רבותינו שהאדם מצייר פעמים רבות את הקב"ה מתוך עולמו הוא, ושהקב"ה מתנהג עם האדם כמו שהוא גוזר על עצמו - במידה בה האדם מודד, בה מודדים לו מן השמים.
מכאן, שייתכן ותפיסה עצמית בעין טובה תשליך על דימויו של הקב"ה.

כל טוב ושנה טובה

אורי