שאלה
בס"ד
שלום וברכה וחודש טוב!
הסניף שלי הוא סניף חצי מעורב בהגדרה, כלומר הצוות מעורב, למסעות יוצאים כל הסניף ביחד, אבל השבטים נפרדים. (יש שבט נעלה בנים, ושבט נעלה בנות.)
לאחרונה, בעקבות חוויות בחופש התחלנו קצת ל'היפתח' לבנים. (אולי יותר מקצת...)יש כאלה שיגדרו את זה בלהתגבש.
אני לא מרגישה שהבנים של השבט שלי הם בול איכותיים ושאם נשתף פעולה הבנים והבנות נגיע למקומות גבוהים יותר. להפך, השבט שלי (הבנות) נורא מגובש, אנחנו לא הרבה בשבט אבל מצליחות לעשות לא מעט דברים יחד ופרוייקטים עם הבנים לא יביאו אותנו למקומות גבוהים יותר.
אני לא מרגישה שזה רע שאני מדברת איתם ברחוב או בסניף\ בית כנסת וכו', אבל אני חוששת להיסחף יותר מידי. חלק מהבנים שרוצים את הקשר עם הבנות כלל לא שומרים נגיעה ומבינים את החשיבות ורוצים שהשבט יהיה מעורב ממש, (בקיצור, פחות מתאימים לערכים שלי) ואלה שלא הם נורא מעט. אבל מה לעשות, זה כיף לדבר עם הבנים. בסיירים המדריך שאל אותי למה אני רוצה לדבר עם בנים, אין איך לענות על זה, למה בנות רוצות לדבר עם בנים? זה כיף, כיף שמסתכלים עליך, הם אחרים, ולא יודעת למה. אני מפחדת שמתישהו אני אמצע את עצמי במקום אחר. אני לא רוצה חבר, וגם לא ידיד שהקשר איתו יהיה גובל בחבר, כמו שקורה להרבה חבר'ה מהיישוב וגם מעט לחברות שלי. אני גם חוששת שהקשר עם הבנים של השבט יפגע בקשר שלי בהמשך עם בנים שמתאימים לערכים שלי. ושוב, זה בכל זאת כיף לדבר עם בנים.
אני רוצה לשים לעצמי גבולות, אבל בכל זאת, שעוברים לידם עם כמה חברות אפשר להיתקע גם חצי שעה או יותר לדבר איתם, וגם קצת לבד. אני לא רוצה להתנתק מהם ולא רוצה שהם יחליפו את החברות שלי.
איך לקבוע גבולות, ואיך לגרום לעצמי לא להגיע למקומות שאני לא רוצה להגיע אליהם?
אני מקווה שלא סיבכתי יותר מידי, אני עצמי לא יודעת ממש מה אני רוצה...
תודה רבה!
עלה נעלה!
תשובה
שלום לשואלת היקרה
ממש שמחנו לקבל את השאלה שלך שמעידה על בגרות ואחריות. הרצון לשמור על גבולות הוא דבר מאד מאד מבורך. רואים גם ממה שכתבת, שאת מודעת לכך שבנושא של 'בינו לבינה', הגבולות מאד שבירים ומאד נזילים, (ומכאן השאיפה להפרדה בסניפים וכו') ולכן, באמת השאלה שלך מאד במקום ומאד מבורכת
כשאנחנו באים לשים גבולות, בנושא של בינו לבינה, וגם בכל דבר אחר, אנחנו צריכים לשים לב לשני דברים.
קודם כל - להגביר את המודעות העצמית ואת 'חשבון הנפש'. אף אחד לא 'נמצא שם' בשביל להגיד לך - את עשית משהו שלא מתאים לך. זוהי רק הרגשה פנימית שלך. לכן, הדבר הכי חשוב זה שאחרי כל שבת, את יושבת עם עצמך וחושבת - האם [הרגשתי] שעשיתי משהו לא טוב? מה גרם לכך? מה אני יכולה לעשות בשביל למנוע את זה בעתיד וכו'.
דבר שני, כשאנחנו קובעים גבולות לעצמינו הם צריכים להיות ברורים ומתוחמים. למשל - להחליט שאת מדברת עם בנים רק ברחבי הסניף, אבל לא 'יוצאת' איתם לפיצה וכדו'. אפשר להחליט שבשעה מסוימת את חוזרת הביתה (הנסיון מלמד, שככל שהשעה יותר מאוחרת, גם אופי השיחות נהיה הרבה יותר בעייתי). אפשר גם להחליט שאת מדברת רק עם חברות נוספות ולא 'לבד'. העיקר שתהיה הגדרה ברורה מה, איפה ומתי עושים מה שעושים.
כמובן, שלא די בגבולות וב'סור מרע', אלא יש צורך גם ב'ועשה טוב'. לחשוב איך את משקיעה זמן בחברות שלך, בבית שלך, אולי אפשר למצוא תחליף ולו חלקי, ל'כיף' שאת מרגישה בשיחה עם בנים. אפשר גם לחשוב איך את משקיעה בלימוד, ברוחניות, בנפש שלך, שבאמת תתן לך עוצמות לעשות מה שנכון ומה שטוב.
ברכה והצלחה
טוביה
tsbias@Actcom.co.il