איך לפחד מה'?

לשואלת היקרה,
שלום!
הבעיה שלך דיי רצינית, אבל לאו דווקא לכיוון השלילי…

כאשר את פוגשת את הרב הראשי או כל אדם מכובד אחר את בטח קצת 'משקשקת'...
יש לנו איזו פחד טבעי, למרות שברור לנו שאותו אדם מכובד לא יפגע בנו ולא יעשה לנו שום דבר רע.
אז למה אנחנו מפחדים? הסיבה לדבר במילים של חז"ל היא 'יראת הרוממות': אנו מרגישים בתוכנו איזה פחד מכל אדם שהוא מרומם מאיתנו, שהוא לא 'בקליקה' שלנו (לא מהשבט…).

[ה'אהבה'] היא תחושת קירבה לאחר, אם מישהי אוהבת מאוד את אמא שלה סימן שהיא מרגישה קרובה אליה, רוצה להעניק לה מתוך שהיא ואמא שלה - ממש כמעט אותו בן אדם. ('ואהבת לרעך כמוך' פירושו לפי זה לגרום לכך שנבין שהשני הוא ממש חלק ממני…)
[היראה] לעומת זאת היא תחושה של מרחק, הבנה שאנחנו קטנים ואפסיים לעומת אותו אדם שממנו אנחנו יראים.

['יראת העונש'] היא תחושה של מרחק ממנו בגלל שהוא יכול להעניש אותי ולפגוע בי (או לצד ההפוך - לתת לי המון שכר תמורת עשיית רצונו). אני מבינה שיש לו כח יותר ממני, שב'סרגל הכוחניות' שקיים בעולם- הוא מעליי. יש לנו יראת העונש מהמנהלת בבית הספר, [לפעמים] מאבא שלנו, ומה שבטוח - מנחשים ועקרבים…

['יראת הרוממות'] היא תחושה של מרחק, אבל לא בגלל שב'סרגל הכח' הוא ניצב מעלי אלא תחושה של מרחק שנובעת מסיבות אחרות:
לפעמים יראת הרוממות נוצרת מתוך דברים חיצוניים (ואולי גם לא אמיתיים): מתוך שומרי הראש שמסביב לנשיא, הבגדים המיוחדים של השופטים, גלימת הרב, המכונית המיוחדת של ראש הממשלה וכן הלאה. דברים שגורמים לי להרגיש שאותו אדם הוא חשוב ממני, שונה ומרוחק. יראת שכזו סופה לרוב לחלוף עם השנים, שהרי לבסוף אנחנו מגלים שמאחורי כל המרחק והכבוד עומד אדם קטן, לפעמים יותר טפש וחלש אופי מאיתנו.
אבל לפעמים תחושת היראה נוצרת בגלל שב'סרגל המידות הטובות' 'סרגל היידע' 'סרגל הצדיקות' וכדו' אנחנו הרבה מתחת אותו אדם נעלה.
האנשים הגדולים באמת ניכרים בגדלותם דווקא ככל שמתקרבים אליהם. הם מסתירים מהקהל הרחב את הנהגותיהם המיוחדות ודווקא מי שמתקרב רואה את התנהגותם המדהימה אפי' בדברים הקטנים שבחיים. "אנשים גדולים ניכרים במעשים הקטנים קטנים…" ולכן היראה מהם לא נשברת כשנעלם ה'דיסטנס' אלא דווקא גוברת. אנחנו מתביישים ממש לעמוד בפניהם כשהם כ"כ גדולים ואנחנו כ"כ לא מושלמים.

כך הדבר באנשים גדולים, וכך הדבר גם ביחס שלנו לה', שלעומתו כולנו קטנים קטנים:

"האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלהיך", ונאמר: "את ה' אלהיך תירא".
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?
בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלהים לאל חי".
וכשמחשב בדברים האלו עצמן - מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו" ..."
(רמב"ם, הלכות יסודי התורה)

כשאני רואה את הבריאה היפה של ה', כמה הוא אוהב אותי, כמה טוב וקרוב הוא אלי - גם אצלי תתעורר אהבה "כמים הפנים לפנים". וממש באותו הרגע כשאני רואה כמה גדול העולם, כמה מורכב ומסובך, כמה נשגב מבינתי ונפלא מהבנתי - אז אני ארגיש את המרחק העצום שבין בשר ודם לבין האין סוף, את היראה ממנו, את פיק הברכיים מלעמוד בפניו...

אם את אוהבת את ה' בכל ליבך - היראה גם היא תוכל לבוא בקלות. אהבה שבאה מתחושת הגודל של ה' מביאה גם לידי יראת הרוממות ממנו. לכן, ככל שנעמיק בגדלותו של ה' ובהנהגתו המופלאה - נירא ממנו יראה עזה.

כך חש דוד המלך, אשר במזמורי התהילים בהם טמונים אהבתו וכיסופיו לה' טמן גם את יראתו ממנו:
"לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד:
ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: ...

[כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:
מָה אֱנוֹש כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: ...]

ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ"


בעייתך קשה , אבל אולי לא שלילית, כי לפעמים האהבה היא זו שהורסת את היראה.
לפעמים הקירבה הגדולה שנוצרת מונעת מלהבין את המרחק הגדול שיש לנו מאותו אדם, לפעמים מרוב האהבה לאמא שלנו שכ"כ קרובה ומבינה לליבנו אנחנו לא יראים מממנה, אנחנו מתחצפים אליה לא יראים ממנה ולא שומעים בקולה תמיד. לפעמים מרוב היראה מאבא שמעניש ומצווה - אנחנו לא אוהבים אותו מספיק, לא דואגים לו ומכבדים אותו, לא מרגישים את דאגותיו ורצונותיו:

"איש אמו ואביו תיראו" - כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו.
ובכיבוד הקדים אב לאם ("כבד את אביך ואת אימך") לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים" (רש"י)

יכול להיות שדווקא בגלל שאת כ"כ אוהבת את ה' ומרגישה קרובה אליו - דווקא בגלל זה את לא מרגישה את העליונות שלו מאיתנו. אם זאת הסיבה - כדאי לך להתעניין בתחומים שקצת מעל להבנה שלך: לקרוא נבואות שהתגשמו, לראות (בעזרת הפרשנים) איך במילה אחת בתורה רמז ה' עולם ומלואו (ועדיין לא מצאנו עשירית ממה שרמוז בכל מילה...), לקרוא אולי מחקרים על המורכבות שלא תאומן שבעין האנושית, בקיצור - כל דבר שנשגב משכלנו המזערי...
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ולכן ניתן ללכת גם בדרך הפוכה: להתנהג בדרכים של יראה ומתוך כך הנפש תתחיל להרגיש את היראה. אפשר להתנהג ב'בית אלוקים' - בבית הכנסת - בצורה של יראה, בכבוד ובבושה (כמו בביקור בארמון המלך). להקפיד יותר על ההתנהגות שנובעת מהעובדה ש"מלא כל הארץ כבודו" ולהיות לבושים בצניעות גם לבד בבית. להתנהג ביראה בפני 'שרי המלך' - תלמידי החכמים, וגם בפני ספר תורה, ספרי קודש , וכן הלאה.

לפני סיום רק אוסיף שלא התייחסתי ל'יראת העונש' מה' בגלל שכדאי ורצוי שלא נזדקק אליה. אמנם צריך לדעת שכמו שכואב ושורף כשמכניסים יד לאש ככה החטאים שלנו פוגעים בנו, ולכן צריך וחכם לפחד מהעונש (וגם לדעת כמה רווח ושכר יש על עשיית המצוות) אבל למרות שצריך לדעת שהעונש והשכר קיימים לא כדאי שנעשה מצוות בגללם. רצוי שנעשה את רצון ה' לא בגלל פחד מהעונשים שלו אלא בגלל האהבה אליו או בגלל 'יראת הרוממות' - ההכרה שלנו בקטנות שלנו לעומתו, והבושה מלעמוד בפניו כשאנחנו חוטאים ושפלים.
מצד שני, צריך לזכור שלפעמים יש לכל אחד רגעים של חולשה, רגעים של מחשבות כפירה, של טפשות ופריקת עול. ברגעים האלה נשמור על עצמינו מ'לעשות שטויות' בעזרת הפחד מהעונש, ה"מקל הגדול והכואב" שיפחיד את היצר הרע שלנו. נראה לי שיש מספיק סיפורים מפחידים שיספקו חומר בעירה למצבור הקטן לשעת חירום (תסתכלי גם במסילת ישרים פרק ד). אם רק נדמיין לעצמינו איך כל מעשה שלנו מצולם ומוקלט ושמור בבית המשפט שלמעלה - זה כבר די מפחיד.

לא התייחסתי גם ל'יראת החטא' שהיא פחד מ'לפשל', פחד מלטעות ולחטוא. תמיד להיזהר להיות נקיים וטהורים לגמרי (מורחב במסילת ישרים פרק כד).

מקווה שעניתי לעניין, אם לא - תוכלי תמיד לחזור אליי ואשמח לענות.

נ.ב. אם יש לך את הספר 'את אחי אנוכי מבקש' של חנן פורת, נראה לי שיש שם קטע יפה על הנושא (של יראת הרוממות מתוך הסתכלות בפלאי הטבע), ואם אין לך את הספר - אז תשאילי ותקראי, אני נהניתי מכל מילה בספר.

חיים טובים מלאי אהבה ויראה, מלאי טוב ואושר.
שמוליק

לשואלת – ראי גם:
איך לאהוב את ה'? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=53757
אין לי מספיק יראת עונש: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=30541