איך לענות למשפחה שלי על שאלות באמונה

שלום רב
ראשית כל הכבוד שאת דתיה למרות ששאר המשפחה אינם דתיים, אשריך שאת מחזיקה מעמד ובמיוחד בגיל צעיר כל כך, אני ממש ממש מעריך, זו גבורה עצומה.
שנית, באופן הכללי אני לא כל כך מאמין שאת יכולה לענות להם תשובות, וכמה סיבות לדבר:
1. כדי לענות לתשובות של אחרים צריך להיבנות הרבה מאד בתורה. לפני "דע מה שתשיב לאפיקורוס", יש שלב של- "דע מה שתשיב לעצמך". את יכולה לראות, שאפילו אנשים יותר גדולים ממך, שלומדים כבר כמה שנים תורה לא תמיד ידעו להתמודד עם שאלות של אחרים, כי זה מצריך הרבה מאד. לכן, למרות הגבורה הנפשית שלך לקיום תורה ומצוות, את עדיין צעירה. זו לא מגרעה בך כי את לא אמורה להיות יותר ממה שאת עכשיו, אך בכל זאת קשה מאד שאת תוכלי לשכנע את כל המשפחה שלך. הם מבוגרים ממך, ונדרש הרבה מאד ידע כדי להשיב לשאלותיהם.
2. השאלות שלהן נובעות מרגש ולא משכל, שכן בשכל נראה לי שהם יודעים שיש את ה´, והם יודעים שה´ משגיח על הכל, אלא שקשה להם לראות את התגלות ה´ בעולם, קשה להם להבין כיצד זה שהמציאות כל כך מורכבת וכל כך מסובכת, ולכן הם מנסים לקבל ממך תשובות או אולי אפילו מנסים להצדיק את עצמם במה שהם יודעים בפנים שהם לא צודקים, והעובדה היא שהם שומרים עדיין על דברים מסויימים, הם מרגישים קשר אל ה´ ומרגישים קשר אל התורה אלא שהם לא יודעים כיצד להתגבר על המחסומים שלהם, ולכן גם אם אני אוכל לעזור לך לענות על השאלות האלו, אינני מאמין שהדבר יעזור, שכן אז הם יעלו שאלות חדשות ושוב תשארי עם קושי להתמודד.
3. המציאות כיום מורכבת ומי שאין לו אמונה באמת רוב הסיכויים שלא יצליחו להוכיח לו את הדברים, שכן כיום השכל פחות שולט מאשר היה בדורות עברו, אלא יותר הרגש של האדם וכאשר ההרגשה היא שאי אפשר להיות כיום דתי ממילא לא יעזרו כל ההסברים.
לכן לדעתי הדרך הטובה ביותר שלך היא לנסות להפנות אותם לאנשים שיודעים יותר ממך ושם גם הם יתקשו לענות תשובות לעצמם. אני יודע שזה לא קל, שכן הם ירגישו מאויימים על החיים שלהם בפניה למישהו שעלול לאלץ אותם לשנות את כל החיים שלהם, אך זו הדרך ולמרות שלפעמים צריך לעבוד קשה להגיע למצב זה, זה משתלם, יש ב"ה אנשים רבים ומוכשרים שיכולים לעזור בתחומים האלו.
אם בכל זאת את לא מצליחה להגיע אל אנשים כאלו, או יותר מדוייק לגרום להורים שלך להגיע אל אנשים אלו, יש כמה נקודות שאולי כדאי לך ללכת עליהן ולנסות לפתוח את הדיון עם המשפחה.
1. השאלה שלהם מתחילה מהשלב השני, לאחר שיש אמונה איך "להסתדר" עם המציאות הזו שאנו חיים בה. באופן מעמיק אנו יודעים שכל אדם מאמין, אלא שלפעמים הוא צריך לשבור את המחיצות שנבנו לו במשך השנים מכל מיני סיבות, ולכן אולי כדאי לנסות להוביל את הדיון אל הנקודה הראשונית יותר של עצם האמונה בה´, עצם הקשר אל ה´, והאם אפשר בכלל לחיות בלא קשר עם ה´, בלא אמונה. לאחר השלב הזה לנסות ללכת לכיוון כזה שכאשר קשורים אל מישהו גם אם לא מבינים למה הוא עושה את הדברים האלו הלא נעימים לנו, אנו עדיין לא נאמר בגלל זה שהאדם לא קיים ושאין קשר, אלא שהקשר יהיה לא מובן לנו, כך גם בקשר עם ה´, כאשר הקשר הוא דבר קיים, ממילא גם אם יש קושיות אין זה מבטל את עצם הקשר.
2. ללמוד על היחס האמוני לשואה, וללמוד מתוך הדברים האלו ומעוד מקורות כיצד להאמין מתוך הקושי, לנסות ולדחוף את האדם אל מצב שבו הוא מבין שלקושי ולסבל יש מטרה, והדבר דומה לילד חולה שצריך לעבור ניתוח שההורים עם כל האהבה ויתר על כך דוקא בגלל האהבה לבן הם לא יוותרו על הניתוח בגלל שהם יודעים שלמרות שהילד לא רוצה וכואב לו, באמת זה מה שטוב לילד.
3. ללמוד על כך, (על ידי מקורות וכו´) שהסבל מטרתו לרומם את האדם, ודוקא הגישה של התורה והאמונה היא זו שנותנת לאדם כלים להתמודד עם הקושי והסבל שבעולם. בלא אמונה, ההפקריות של העולם מייאשת את האדם לגמרי, ואילו כאשר ישנה אמונה בה´, אנו יודעים שכל הסבל הוא זמני ומטרתו טובה ולבסוף יהיה טוב.
וכן יש עוד נקודות אך נראה לי שנקודות אלו יספיקו לשלב הראשון ואם תרצי אשמח לנסות לעזור עוד בכתובת שלי
Zahig2@shoresh.org.il
בברכת הצלחה רבה, והיי חזקה.
יצחק.