איך ''לחזק'' חניכים? - עוד על תפקידי המדריך

שלום וברכה.

הבעיה והדילמה שאת מתארת היא נכונה ואמיתית, ומשותפת להרבה מדריכים ומחנכים, ולכן תודה מראש שאת משתפת אותנו ומעניקה לכולם הזדמנות להגביר ערנות ולחפש פתרונות לבעיה.


היבטים שונים בתפקיד המדריך והאיזון ביניהם
תפקידי חינוך בכלל, ותפקיד המדריכה בתנועת הנוער בפרט, כוללים מגוון מרכיבים שלעתים יש ביניהם מרחק מסוים:

[1. המדריך כמחנך.] אישיות ערכית שמסמנת את הכיוון הנכון (או הכיוונים הנכונים) ומהווה מצפן רוחני. בתפקידו זה הוא גם מלמד את החניכים ומנחיל להם ידע חשוב, ומעודד אותם לנהוג נכון ולהתנהג בהתאם לרוח הסניף ולמטען הערכי שממנו הוא שואב ושעליו הוא נשען.


[2. המדריך כ"אח בוגר".] חלק ניכר מעבודת המדריך, בהיותו אישיות שקרובה לחניכים בגיל ובתרבות, היא לתמוך בהם במהלך ההתמודדויות שהם חווים, להוות משענת חברתית/ערכית בעת צרה, ובאופן כללי להיות גורם קשוב, אכפתי ואמפתי. ב"כובע" של האח/החבר/המלווה, המדריך שם דגש על קבלת החניך "כפי שהוא" יותר מהניסיון לשנות אותו ו"לשפר" אותו. הוא כמובן לא אומר לחניכים: "זהו זה, אתם מעולים, אין עוד לאן לשאוף", אלא מציב את השינוי או ה"חיזוק" כאופציה רצויה, אך לא כהכרח מיידי, דחוף, וקריטי לרווחתם האישית והרוחנית.


[3. המדריך כמתווך חברתי.] חלק חשוב נוסף מתפקיד המדריך הוא המרחב החברתי המיוחד שהוא יוצר עם חניכיו – עבור חניכיו. הקבוצה, המשמשת כ"בית חם" עבור החניכים, היא מסגרת שדורשת תחזוקה מתמדת. גם ברמה הטכנית של הכנת פעילויות מגוונות ומתאימות, וגם ברמה המנטלית של שמירה על יציבות, פתרון סכסוכים, מאבק ב"קליקות" ובאופן כללי דאגה לקיומה של סביבה נוחה ונעימה עבור כלל החניכים. תפקיד זה מתייחס גם לתחזוקה של הקבוצה – אך גם לשמירת הצביון של הסניף והצוות, שגם להם יש השפעה על החניך הבודד ועל הקבוצה.


[4. המדריך כמפקח/"שוטר".] לא תמיד אנחנו משתגעים על ההיבט הזה תפקיד המדריך, אבל הוא נמצא שם אף על פי כן. שמירה על הגבולות והקפדה על אי חציית קווים אדומים בתחומים שונים, היא חלק בלתי נפרד מתפקיד המדריך.


די בקלות אפשר לראות שיכולות להיווצר לא מעט סתירות בין ההיבטים השונים בתפקיד במדריך. במידה רבה, חלק ניכר מהקשב והמשאבים של המדריך אמור להיות מופנה בדיוק אל השילוב הרגיש הזה בין כלל המרכיבים שפירטנו. הצרה היא שקל הרבה יותר ללכת על כיוון אחד בכל הכוח, ולשכוח את היתר. בסופו של דבר, ההשפעה האמיתית והמוצלחת על החניך תלויה בשילוב, בהכלאה המוצלחת בין תכנים משמעותיים (1), יחס אישי שמבטא הכלה, אמפתיה והזדהות (2), לקיחת אחריות על הדינמיקה והאווירה הקבוצתית והסניפית (3), והקפדה על מסגרת המשמעת ההכרחית (4).


[התמודדות המדריך עם חסמים בדרך לשינוי והעצמה]
את כותבת שהחניכות שלך לא מלאות במוטיבציה להשתנות ולהתחזק. זה בסדר גמור וגם די טבעי. שינוי, גם כשהוא בעצם "שדרוג", הוא לא תהליך קל לאף אחד, בטח לא לבני נוער שעוברים לא מעט תהליכים של שינוי כל הזמן. לעתים גם אנשים מוגרים ומיומנים מסתבכים נואשות עם גרסה חדשה לדפדפן אינטרנט או לממשק שונה של אתר, תוכנה או טלפון סלולרי. העובדה שהממשק החדש טוב יותר, יעיל יותר, אסתטי יותר – לא ממש משנה את התפיסה הבסיסית: זה מסובך, זה מפחיד, וזה יוצר חוויה של חוסר שליטה. אז מי צריך את זה?


כאן בדיוק את נכנסת לתמונה. כמדריכה את בראש ובראשונה מרגיעה, ומבהירה לחניכות שהן נפלאות כפי שהן. זה לא אומר שכל מה שהן עושות הוא נפלא (אגב, גם לא כל מה שאת עושה הוא נפלא...), אבל זה לא משנה את העבודה שהן נפלאות ושאת אוהבת אותן מאוד – כפי שהן. מי שלא שולט בתוכנת אופיס 2003, ממש לא ירצה לעבור לגרסה מפותחת ומורכבת יותר של התוכנה (אגב, גם אם היא למעשה פשוטה ואינטואיטיבית יותר). פשוט אין לו את הביטחון העצמי הדרוש. אם תעזרי לחניכות שלך להבין שלמעשה הן "בסדר", הן בשליטה, תוכלי לייצר בכך את הבסיס הדרוש לקפיצה לשלבים הבאים שממתינים להן. לא כי הן "חייבות", אלא כי זה מגניב לשדרג בעיקר כשאתה מבין מספיק במחשבים או בגאדג´טים.


[לסיכום:] השאיפה שלך לחזק את החניכות כמה שרק ניתן, ולהעניק להן עוד ועוד משאבים שיעשירו את חייהן, היא מבורכת ומעוררת השראה והערכה. מדריכים עלולים ליפול בקלות למצב של אדישות, ולתחושה שאין טעם לטרוח יותר מדי כיוון שהדברים בעצם אינם משתנים כל כך בקלות. התפתחות ו"חיזוק" יכולים להיות שינוי מפחיד שמערער את הזהות העצמית (השבירה ממילא, לפעמים), ויכולים להיות באותה מידה הרפתקה מרתקת ומלאת קסם ושאפתנות. כאשר את כמדריכה מצליחה לאזן בין המוטיבציה שלך "לחזק", לבין הקבלה של החניכות כפי שהן, ובין שני אלה לתמיכה במסגרת הקבוצתית המקיפה אותן תוך כדי שמירה על הגבולות והכללים, את ממלאת את התפקיד באופן המבטיח ביותר. המודעות לאיזון והאיזון עצמו מאפשרים לך לשנות את המינון בהתאם לצורך – מדי פעם להדגיש את הצורך ב"חיזוק", ומדי פעם להדגיש יותר את ההערכה לאישיות המקסימה של החניכות ולדברים הטובים שהן כבר מצליחות לעשות היום, עוד לפני ההתפתחות הבאה. תחושה של ביטחון בהתמודדות עם אתגרים, וסימון יעדים קטנים וברי השגה – מעט בכל פעם, הם הכיוון הנכון בדרך להגשמת ייעודך ושאיפותייך בהדרכה – וגם במשימות האחרות שממתינות לך בהמשך.

עלי והצליחי!

אוהד

ohadspt2@gmail.com