איך לחזור בתשובה?

שלום תמר. ראש השנה בפתח. תחושות מוכרות של ימי אלול מציפות אותנו, והשנה הן מתערבבות עם תחושות ומחשבות שנותרו אחרי ההתנתקות... לצד העצב והצער עולות תחושות של תקווה, ציפיה, התרגשות לקראת שנה חדשה והרבה תפילות שנזכה לשנה טובה יותר, לגאולה שלימה של עם ישראל בארצו.
ומתוך כך, את שואלת- איך חוזרים בתשובה? מה אני צריכה [לעשות]? את אפילו מבקשת שלא נכתוב לך תשובות "אמוניות" אלא תכל´ס- מה לעשות?
האמת, אני ממש מבינה אותך. חודש אלול ובכלל כל התהליך הזה של חזרה בתשובה נתפס בעיננו בעיקר כמשהו מעשי. כבר מהגן אנחנו יודעים שכדאי לנצל את החודש הזה ולהרבות במעשים טובים כדי שנגיע ליום הדין מלאי זכויות. אני חלילה לא מזלזלת בכך. אין ספק שיש למעשים חלק משמעותי בתהליך החזרה בתשובה, כמו גם בכל עבודת ה´- ברור שקיום המצוות הוא חלק מרכזי. אבל אני מבקשת להוסיף רובד נוסף לדברים. רובד שאולי קודם למעשים או יותר נכון עומד בשורש המעשים.
כמו שאמרתי, הנטיה היא לראות בתשובה תהליך של עיסוק במעשים מכיוון שאנחנו מגדירים את עצמינו על פי המעשים. ואז- כל חודש אלול כשאנחנו באים לחזור בתשובה אנחנו מתחילים לעשות חשבונות ומגלים ששוב, כמו כל שנה חטאנו, שוב לא עמדנו בציפיות מעצמינו ובהבטחות שהבטחנו רק לפני שנה. קשה לנו עם העובדה שכל שנה התהליך הזה נכשל ואנחנו לא מצליחים לחזור בתשובה. גם הקב"ה נתפס בעינינו כמישהו שמסתכל רק על המעשים שלנו ומאחר ש"נכשלנו" אנחנו לא מסוגלים לעמוד בפניו. ואז איך נראה חודש אלול שלנו? חודש שכל מהותו "אני לדודי ודודי לי", "המלך בשדה", כל מהותו להתקרב אל ה´ ולחדש את היחסים ביננו לבינו. איך אפשר לעשות זאת לאור תחושת הבושה העמוקה במעשינו? איך אפשר להתקרב אל ה´?
לכן, אנחנו צריכים להיכנס ל"ראש חדש" בכל מה שקשור לתהליך התשובה ולהבין שמה שעומד במרכזיות התהליך היא הנשמה שלנו. ואותה צריך לנתק מחשבונות המעשים. אלו רק מנמיכים אותה ומסיחים מקירבת אלוקים. כשאנחנו באים לבחון את האישיות שלנו אי אפשר לתת לה ציון רק על פי המעשים. הם לא מעידים עליה. מה שמעיד על האדם באמת- זה הרצונות, השאיפות, הכמיהות, מה מניע אותו למעשיו. (ההוכחה לכך- שיכולים להיות 2 אנשים ושניהם יתנו צדקה. אחד יעשה את זה מתוך מניעים טהורים של גמילות חסדים והאחר יעשה זאת מתוך רדיפה אחרי הכבוד. לכאורה, שני מעשים שווים אך מה מעיד באמת על האדם?!). אסור לטעות ולחשוב שאם כך אין ערך למעשים. כי המעשה אמור להעיד על השורש הפנימי אלא שכשאנחנו באים לראות מי אנחנו באמת צריך לבדוק את היסוד, את השורש ולא רק את הביטוי שלהם.
ממילא, כשמשתחררים מראש כזה מבינים שאי אפשר לצפות שתהליך של חזרה בתשובה יהיה רק מעשי. אי אפשר להסתפק בזה. אלא בימים אלו השאלה הגדולה שאדם צריך לשאול את עצמו היא: "מי אני באמת", לבחון את יחסיו עם הקב"ה ולשאול את עצמו עד כמה ה´ נמצא בעולמו.
כל מהותו של ראש השנה היא המלכת ה´. אדם נדרש לשאול את עצמו- עד כמה במהלך כל השנה הוא זכר שה´ מלך? ועד כמה הוא הפך דברים אחרים בחייו ל"מלכים" והשתעבד להם. וכמובן- איך והא מתכוון להמליך את ה´ עליו בשנה החדשה. ורק מתוך הבחינה הזו של היחסים ביננו לבין ה´ יתברך נגיע לבחינת המעשים שלנו במהלך השנה. כבר הרמב"ם לימד אותנו את שלבי החזרה בתשובה- חרטה וידוי וקבלה לעתיד ובנוסף לכך אנחנו יודעים ש"שתושה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה".כל אלו צריכים להיעשות ברצינות הראויה להם, אך לא במקום ההסתכלות השורשית על עצמינו, המבט הפנימי על יחסינו עם ה´.
תמר יקרה, כתבת שאת מנסה לדבר עם ה´ ובמקביל לא מבינה מהי תשובה. בעיני זו היא החזרה בתשובה, עצם הדיבור עם ה´, ההתקרבות אליו, חידוש היחסים איתו. אני מאחלת לך שמכוח ההתקרבות האמיתית הזו תזכי לשוב בתשובה שלמה ולתת לה גם ביטוי מעשי.
מקווה שעניתי לשאלתך (וסליחה שיצא קצת "פילוסופי") אם מתעוררות שאלות נוספות את מוזמנת לשוב ולשאול בשמחה.
שנה טובה ומתוקה,
ברוריה
brurya123@walla.co.il