שאלה
שלום,
קוראים לי **- ואני בת 20 .
גילו אצלי לפני כחודשיים סרטן ומאז אני פשוט מרגישה אבודה
תמיד האמנתי בה' אבל באותו זמן שגילו אצלי את הסרטן אבא שלי התאשפז ועבר ניתוח בכבד ומאז אני מרגישה ש"הלכתי לאיבוד"
אני עמוק בפנים מאמינה ויודעת שדברים לא קורים סתם ושנסתרות דרכי האל וברור לי שיש המון דברים שאני צריכה לשנות בחיים שלי כמו - הכעס , העצבים שרובם יוצאים על בני משפחתי , לא בכוונה אך קל יותר להוציא על מישהו שאתה יודע שיאהב אותך בכל מקרה ואני באמת מאמינה שהמחלה הזאת נועדה לפתוח לי את העיניים ולשנות את הדברים כך שאוכל להנות יותר מהחיים ולא להתמקד בדברים הקטנים אבל יש כל כך הרבה שאלות ואני חושבת שהדבר שהכי מפריע לי הוא שתמיד היה חשוב לי להוכיח את עצמי ולהצליח בחיים ובזה תמיד התמקדתי ועכשיו אני מרגישה עם המחלה שאני נעצרת והחיים של כל החברים והאנשים שמסביבי ממשיכים והם מתקדים לעבר השאיפות שלהם ודווקא אני נעצרתי .
נורא קשה לי עם המחשבות האלה בבקשה תוכל לעזור לי להבין מה אני צריכה לעשות ואפילו איך להתמודד עם התקופה שעוברת עלי
תודה.
תשובה
שלום
אני מבין לליבך, וכואב יחד איתך.
את כותבת דברים נכונים ואמיצים, וד' אוהב כנות, וסולד מחנפנות כפי שנאמר בגמ' לגבי כת חנפים שאינה מקבלת פני שכינה.
עבודת ד' אינה רק בודאות אלא גם בהתחבטויות הנפש. את עוברת מסע של גבורה והתמודדות קשה, וכאן נבחנת יראת השם שלך.
יראת השם אינה נבחנת בשאלה האם את רגועה ומחייכת ומשקרת לעצמך שהכל טוב עבורך. יראת השם נבחנת בהיותך כנה וישרה ובהיותך משתפת את רבש"ע במה שאת עוברת. שתפי אותו בהכל, בהתלבטויות, בכך שיש לך שאלות על הנהגתו, בכך שכואב לך בעולמו.
ד' נושא אותנו כאומן הנושא את היונק, ועליך להרגיש בידיו, לטוב או לרע.
במבט האלקי העליון העולם כולו הולך לטוב ולאור, אך את אינך יכולה ואינך צריכה להבין כיצד מחלתך חלק מהתהליך הזה, אלא להתמקד בחיזוק הכוחות שלך להיות אשה ישרה ומאמינה עם צלם אלקים למרות הסבל.
אל תשווי עצמך לחברותיך, הם לא את. מה שייעוד עבור אחת הוא אינו ייעוד עבור השניה. הייעוד שלך, הייעוד העליון- להיאבק עבור החיים, להיאחז ביושר ובמידות טובות וביראת שמים בצד כל התהליך.
היי חזקה, ויה"ר שתתבשרי טובות ורפואות.
כל טוב