שאלה
אני מדריכה של שבט עמיצור (כיתה ט) בבני עקיבא.
מאז שנכנסתי עם מישהי נוספת להדרכה לפי שנה אנחנו באמת מנסות להעביר לחניכות בעיקר את חשיבות היהדות, האמונה, קיום המצוות מרצון ומבחירה... העברנו הרבה פעולות מוצלחות וגם שיחות אישיות, וההצלחה שלנו בהן מאוד גדולה, אבל אני מרגישה שזה זמני. אני יודעת שאסור לי להשוות את החניכות אלי, אבל עדיין- בגילן כבר היתה לי תודעה רוחנית גדולה יחסית, הרגשתי שאני בוחרת בדרך שאני הולכת בה, והתחלתי להשתדל ולעבוד על עצמי בכל מיני דברים. אני מרגישה שהחניכות שלי ברובן המכריע דתיות פשוט כי הן נולדו למשפחה דתית וחיות בישוב של "דוסים", אבל בפנים אין עומק, אין איזה כוח פנימי שמניע אותן לקיים מצוות ולהאמין באמת, וזה חבל לי מאוד. יש עוד שנה עד שאעזוב את ההדרכה והחניכות שלי יתחילו להיכנס להדרכה- ואני מפחדת שלא נתתי להן בסיס תורני מספיק חזק. אני לוקחת את ההדרכה מאוד ברצינות, בתור שליחות שלי לחנך את הבנות האלה, ודווקא בגיל שלהן זה חשוב פי כמה. אני יודעת שמסגרת בני עקיבא היא היחידה שאליה הן מגיעות להתחנך מרצון, וזו אחריות עצומה. השאלה שלי היא איזה שיטות, או אילו מערכים ופעולות צריך לנקוט כדי לחזק אצל החניכות את הבסיס, את הרצון וההתלהבות לעבודת ה' הראשונית כדי שיתחילו לבנות את עצמן? (בינתיים, מה שאנחנו לא מביאות להן לעוס בכפית לפה, הן לא יעשו בעצמן...).
מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי...
תודה,
מדריכה.
תשובה
למדריכה המסורה, שלום!
קודם כל יישר כוחך על ההשקעה בהדרכה. את רואה בהדרכה שליחות וניכר שאת עושה כל מאמץ כדי למלא את השליחות שלך באופן הטוב ביותר.
שנית, המטרות שהצבתן לעצמכן בתור מדריכות של כיתה ט': הנחלת תודעה רוחנית, חיזוק האמונה וכו', הן מטרות נעלות.
אכן, כשמדובר בחניכות גדולות כל כך ראוי להציב מטרות כאלה לפעילות בתנועת הנוער ולא להסתפק בפעילויות שמטרתן הנאה בלבד.
למה זה בכל זאת אתן חשות שזה לא מצליח?
ישנן כמה סיבות וננסה לעמוד על שתיים מרכזיות:
ראשית, בנות בגיל זה מבלות בבני עקיבא מספר שעות פעמיים בשבוע, ואילו במסגרות אחרות כמו בית הספר, הבית וחברת נוער מהישוב או השכונה הן מבלות זמן רב הרבה יותר. ההשפעה של כל המסגרות וקבוצות ההשתייכות הללו היא גדולה. מבלי לזלזל בחשיבות הרבה של הפעילות בבני עקיבא, היא מהווה רק חלק קטן מתוך מערכת חוויות שהבנות עוברות.
שנית, יראת שמים היא רק בידי האדם. שום כח לא יכול להפוך אדם לירא שמים. רק ההחלטה הפנימית שלו יכולה לעשות זאת. אתן יכולות להקנות לחניכות כלים לחשיבה, חומר למחשבה וחוויות, אבל אתן לא יכולות להפוך אותן למאמינות. רק הן יכולות לחולל את המהפך בתוככי נפשן.
לא צריך להתייאש מכך, לא עליך המלאכה לגמור. אתן משתדלות ומנסות, ואם לא ראיתן תוצאות מיידיות לא צריך להתייאש. צריך לזכור את הנסיבות שמעכבות את ההצלחה .
בנוסף, כאשר אתן מנסות לאמוד את מידת ההצלחה שלכן במשימה אתן צריכות להציב לעצמכן מטרות יותר ברורות ממה שהצבתן. אתן מתייחסות למטרות כל כך כלליות וגדולות, שקשה לבחון האם הצלחתן בהן.
כדוגמא בלבד:
תוכלו למשל להציב לעצמכן מספר מטרות לחודשיים הבאים:
1. להכיר בפני הבנות ספר חשוב במחשבת ישראל : למשל הכוזרי.
2. לחבב את הספר על הבנות באמצעות הצגה חוויתית של הספר.
3. ללמד את הבנות שתי פסקאות חשובות מתוך הספר.
4. לגרות את הבנות ללמוד מתוך הספר בכוחות עצמן.
המטרות הללו גם מתבססות על דברי הרב קוק שעל מנת לגרום לאנשים להתקרב ליהדות צריך שיהיו להם קודם כל כבוד וחיבה לתכנים הקדושים אחר כך צריך ידע ורק לבסוף-יבוא הקיום המעשי.
אולי אלה נראות מטרות קטנות ולא משמעותיות אבל ככה מתחילים וזה יותר ריאלי מהצבת מטרות גדולות ולא מעשיות.
אתן ודאי זוכרות את השיר המפורסם " סך הכל רציתי לטפטף טיפה" ויודעות שמטרות קטנטנות, טיפות קטנות שהייתן רוצות לטפטף לחניכות, יכולות לחולל שינוי גדול כשהן מצטברות.
יהי רצון שתזכו לשמוע, ללמוד וללמד
רויטל, חברים מקשיבים