שאלה
השלום והברכה!
אני מדריכה של השבט הבוגר בסניף.הסניף שלנו נחשב לסניף "דוס" ואיכותי.
חניכות שלי לאחרונה התחילו לבוא בצורה ממש לא צנועה לסניף, דבר שממש לא מקובל אצלנו. הרבה רומזים לי שאני צריכה להגיד משהו לחניכות שלי וגם הקומונרית אמרה לי שחייבים לעשות עם זה משהו. הבעיה היא שאני פשוט לא מסוגלת, לא יכולה להעיר לחניכות שלי. אני מרגישה כמו המורה באולפנה שמטיפה לבנות על צניעות ואני ממש לא מעוניינת בזה. אני גם מדריכה לבד ואין מי שתעזור לי בזה.
מצד אחד אני לא רוצה שהסניף יהיה בשביל חניכות שלי עוד מקום שמעירים להן חוץ מהבית והאולפנה. הסניף לא בא ממקום כזה,ואני מאמינה שבתור מדריכה שגדולה מהן רק בשנתיים יש לי יתרון ואני יכולה לבוא מהמקום שלהן ולהבין אותן ולא מהמקום של ההורה\ מורה שלא תמיד מבין וקולט את הראש שלהן. אבל מצד שני יש לסניף גבולות משלו, ואי אפשר להפוך אותו למקום פורקן ובריחה מההטפות של כולם. חניכות שלי גם יכולות להשפיע על השבטים הקטנים שרואים אותן מלמטה ובהערצה(אמיתית!).ובכלל, אני אוהבת את חניכות שלי בטירוף ועצוב לי וחבל לי עליהן(ההתעסקות החיצונית שלהן היא מאד אובססיבית)אני רוצה אותן כמו פעם, אמיתיות עם עצמן. כמובן שגם הבנים באים בעסקת החבילה הזאת אבל ב"ה אין משהו קיצוני ביינהם והם סה"כ מתנהגים בהתאם לגיל שלהם שזה בעייני מאד טבעי..
חשוב לי לציין שאני עובדת על מערך ממש רציני בנושא, אבל אני צריכה עצות פרקטיות ומעשיות מעכשיו לעכשיו,(איך להעיר להן אם בכלל וכו') כי לפעמים לא רואים כ"כ מהר תוצאות בשטח..
תודה רבה על עבודת הקודש!
תשובה
שלום לך
מוכר וידוע.
אנחנו אף פעם לא מעירים כי ברוך ה' לא חסרים לנו מעירים מקצועיים שמקבלים על זה שכר.
מה כן עושים?
מדברים על העניין, פותחים אותו חופשי ותוך כדי כך דואגים שהמסר ייכנס הכי טוב שאפשר.
נכון לעכשיו החניכות נכנסו לאיזור הדמדומים של גיל ההתבגרות.
המון שאלות, הורמונים, גילויים חדשים, ספקות וכל הדברים שבגללם מדריכים מחזיקים בחדר ישבצי"ם סטוקים שלמים של אקמול, אדוול ואופטלגין.
האסטרטגיה צריכה להיות פעולות ריכוך לפני שמכניסים את כוחות הקרקע:
תתחילי במערך פעילויות כאשר כל אחת תתמקד במשהו אחר:
ראשונה תעסוק ב: 'איך אני תופסת את עצמי' - כמה מקום אני נותנת לאישיות וכמה מקום לגוף?
שנייה תעסוק ב' שפת גוף' - מה אני רוצה לשדר בשפת הגוף שלי? ויותר מזה, מה אני יכולה ללמוד על המצב שלי בעקבות הלבוש שלי: אני רוצה צומי? אני צריכה את האישור של כל העולם לכך שאני חיה?
פעילות שלישית תעסוק ב:' מה גברים/בנים באמת חושבים על כל הלבוש שלי ואיך אני נתפסת בעיניהם'. לא בטוח שהחניכות שלך באמת יודעות מה הבנים של השבט חושבים.
פעולה רביעית תעסוק ב: 'עגבניה או יהלום': למה לבוש לא צנוע מביא אותי להיות כמו עגבניה ב'מחנה יהודה' שמאה ידיים נגעו בה ולבוש צנוע מעמיד אותי כמו יהלום?
ככה תלכי בכיוון הזה, כאשר תקחי בחשבון שאת יכולה להיתקל בהמון שאלות קשות ונוקבות ולכן כדאי לך להתכונן טוב לכל העניין.
לאט לאט מפעולה לפעולה תראי האם באמת את מצליחה לגעת בהם ואיזה פידבקים את מקבלת.
בגלל שלא מדובר על 'פיצוחי מורנו' אלא על עיצוב נשמות, קחי גם בחשבון שיש בנות שהפעילות שלך ישר תשפיע עליהן, יש בנות שרק בשמינית יבינו למה התכוונת ויש בנות שרק בעוד 10 שנים יצליחו להנביט את הזרעים שעכשיו זרעת בהם.
אז המון בהצלחה ואם משהו לא ברור, אנחנו כאן
שבת שלום
חברים מקשיבים
הציבור מתבקש להתפלל להצלתה של התינוקת:
הללי חיה בת טלי בתיה ולהחלמתה המהירה בתוך שאר חולי ישראל