איך להעיר לאבא בלי לפגוע בכבודו?

כותבת יקרה,

קודם כל אני חייב לומר שיש לך הרבה מאוד אומץ לכתוב מכתב כזה. זה מראה שאת רוצה לשנות דברים, אפילו דברים שאולי לא הכי קל יהיה לשנות. כשאני הייתי בתיכון, כל פעם שההורים שלי רבו, אני ניסיתי להתעלם, או לצאת החוצה מהבית – אף פעם לא חשבתי להתערב או לנסות לשפר את המצב ביניהם. כמובן, המצב שאת מתארת נשמע קצת יותר רציני. אני רק מקווה שאני אוכל באמת לעזור. כמו כן חשוב מאוד שאת תזכרי שאת לא לבד. יש אנשים מסביבך שיכולים לעזור לך ואת יכולה גם לשלוח אי-מיילים באופן קבוע אלינו אם מידע נוסף או סתם עדכונים. גם אל תשכחי שלא הכול מוטל עליך. יכול להיות שזה לא יהיה בכוחך לשפר את המצב לבד.

קודם כל, את חייבת להבין שני דברים: אני לא מכיר את המקרה באופן ישיר, אני רק יודע מה שאת סיפרת לי, ולכן חשוב מאוד שלא תיקחי כל דבר שאני כותב כאמת לאמיתה, אולי אפילו תתייעצי עם עוד מישהו – מישהו שמכיר אותך ואת ההורים שלך יותר טוב. זה יכול להיות חברה שלך שאת סומכת עליה, מישהי שנמצאת הרבה בבית. זה יכול להיות דוד שאת בוטחת בו או חבר של המשפחה. בלי קשר זה רעיון טוב להתייעץ עם עוד מישהו שקרוב למקרה, בגלל שככה תוכלי לדעת שאת לא לבד, ככה תוכלי לקבל תמיכה של מישהו אחר, כי זה אף פעם לא קל לנסות לשנות משהו בהורים שלנו – אפילו לא דברים קטנים. ההורים שלנו הם אלה שגידלו אותנו, וטבעי שאנחנו רוחשים להם כבוד עצום. זה מאוד מפחיד וקצת מביך לנסות להעביר כל בקורת שהיא, תהיה הקטנה ביותר נגד ההורים שלנו ועל כן זה חשוב שאם זה יגיע לידי העברת ביקורת שלא תהיי לבד. ושוב פעם, אנחנו תמיד ונשמח לשמוע עוד ממך ולעזור כמה שנוכל.

הדבר השני שאת צריכה להבין, ושאת מן הסתם כבר יודעת, זה שלא מדובר כאן במצב פשוט. כמו שכבר כתבתי, ההורים שלך הם אלה שדואגים לך, אלה שאחראים לך, והדבר האחרון שהם ירצו לעשות זה לפגוע בך או אחד בשני. באופן עקרוני גם כל פגיעה של אחד בשני היא פגיעה בך. הורים תמיד מנסים ליישב את ההדורים ביניהם, כי הם אוהבים אחד את השני וכי הם רוצים לתת לילדים שלהם הרגשה של ביטחון. ברגע שמשום מה ההורים לא מצליחים לתקשר, זה קצת מסבך את העניינים, כי ההורים לא רגילים לקבל ביקורת מהילדים שלהם. אבל, מצד שני, אם אף אחד לא יגיד שום דבר, המצב יישאר כפי שהוא.

אל תשכחי אגב, שלא כל ריב בין הורים הוא לא נורמאלי. נראה כאילו כאן זה קצת חורג מגדר הרגיל, אבל יכול להיות שלא. בכל מקרה אם את מרגישה שמשהו לא בסדר, זה אומר שאת צריכה לדבר על זה עם מישהו, כי יכול להיות שאבא שלך לא שם לב למה שקורה לו, שהוא לא מודע לעובדה שהוא עושה משהו פוגע.

השלב הראשון זה לנסות לא להילחץ יותר מדי. אני מתכוון לא לאבד פרופורציה. תמיד תשימי לב שאת לא עושה מהמצב יותר ממה שהוא כי אז את סתם תלחיצי את עצמך יותר מידי ואולי גם תעשי משהו מיותר, משהו מוגזם שלא תרצי באמת לעשות. שוב פעם, דרך טובה לעשות את זה זה לדבר עם עוד מישהו, שיוכל לתת לך נקודת מבט שנייה ולאשר לך את מה שאת חושבת. יכול להיות שיש משהו אחר שמלחיץ את אבא שלך, משהו שלא קשור לעבודה. אולי יש משהו שאת לא רואה. לא תמיד אנחנו יודעים כל מה שקורה להורים שלנו.

השלב השני לדעתי הוא שתנסי לדבר עם אמא שלך. כן, אמא שלך. את לא חייבת לדבר איתה – זה יכול להיות חבר של המשפחה או כל אדם אחר שאת חושבת שיכול להשפיע ושמבין את המצב. אבל את חייבת לדבר עם אמא שלך איכשהו כי היא הבן אדם בעמדה הכי טובה כדי לדבר עם אבא. קודם כל תנסי לראות אם היא גם שמה לב לשינויים שחלו באבא שלך. אם כן תשאלי אותה למה זה קורה – זה גם יעזור לך להבין יותר טוב את אבא שלך ואת אמא שלך. אחר כך תשאלי אותה אם היא חושבת שיש משהו לאפשר לעשות כדי לשנות את זה. הרעיון בגדול הוא שבסופו של דבר תוכלי להגיד לה איך את מרגישה לגבי המצב הזה, מה את רואה מסביבך, ואיך את מקווה שהדברים ישתנו. אם התשובות של אמא שלך לא מספקות אותך, אם משום מה היא לא מסכימה איתך שהמצב כל כך גרוע תנסי להביא לה דוגמאות ספציפיות. תהיי עדינה. אל תתקפי אותה, תנסי לגרום לה לראות את נקודת המבט שלך.

אני יודע שהשלב הזה לא קל. בכלל לא. כמו שאמרתי, גם להעביר ביקורת או להתווכח עם אמא זה לא קל. תקשיבי לה . יכול להיות שאת מגזימה, שאולי זה רק דבר שעובר. אם אמא שלך מצליחה לשכנע אותך בכך אז אולי היא צודקת. אם את חושבת שהיא טועה, חשוב שתעשי משהו עם זה. אבל זה לא יהיה בהכרח קל. זה לא כל כך קשה, אבל זה דורש מאמץ מסוים. אין פיתרון קל אם המצב הוא כפי שאת מתארת. מצד שני, גם אם את צודקת, אל תחשבי שהמצב אבוד – רחוק מזה. אפשר לשפר את המצב. חשוב גם שתזכרי שגם אם את טועה, אם אין באמת שום בעיה רצינית בבית, זה חשוב שההורים שלך ידעו מה את מרגישה כי הם ההורים שלך, וכי הם רוצים לדעת.

אם משום מה אמא שלך לא מסכימה איתך, את צריכה לנסות לפנות אל מישהו אחר שידבר עם אבא שלך – כמו שאמרתי זה יכול להיות חבר של המשפחה או קרוב שאת סומכת עליו או אפילו מורה טובה מהבית ספר. אם הוא / היא מכיר את המצב תתייעצי איתו. אם לא – תתארי לו את המצב כפי שאת רואה אותו ותשאלי אותו את דעתו. בכל מקרה תגידי לו לדבר עם ההורים שלך על זה כדי שהם ידעו מה את מרגישה, כל עוד את חושבת שהוא לא יהווה גורם זר מידי לנושא. זה חשוב מי את בוחרת כדי שההורים שלך לא ירגישו שהוא "פולש" לחיים שלכם. גם אם את חושבת שאת טועה, זה חשוב שההורים שלך יגלו מה את מרגישה. אם כל זה לא עוזר- תנסי לפנות לאבא שלך בעדינות, לא לתקוף אותו עם ביקורת אלא לנסות לדבר איתו על איך את מרגישה.

כמו שאמרתי, אני לא מספיק מכיר את המצב בשביל לתת לך פיתרון מדויק. אנחנו נשמח לשמוע ממך עוד ולנסות לעזור כמה שנוכל.

אני מקווה שהעצה שנתתי עד עכשיו תעזור לך. הייתי רוצה לסיים בעוד דבר אחד. בכל מקרה שלא יהיה, בין אם את מצליחה ובין אם לא, את לא לבד. חשוב מאוד שתזכרי את זה. כפי שאמרתי אני תמיד אשמח להתכתב איתך ולתת איזה עצה שאני אוכל. חוץ מזה תזכרי שאת עדיין צעירה, ושאת לא יכולה לעשות הכול. אם משהו ממה שתיארתי מפחיד אותך, אם את מרגישה שאת לא יכולה לעשות את מה שהצעתי – זה בסדר. את צריכה לעשות רק מה שאת יכולה, ומה שאת רוצה לעשות כאן זה בכלל לא קל. אם משום מה זה לא עובד – אל תאשימי את עצמך. קודם כל, אם נכשלים - תמיד אפשר לנסות שוב. אין גבול לכמות הניסיונות שיש לנו בחיים. כמו כן, את עשית את מה שיכולת – עשית הכול. אני די משוכנע שאת תוכלי לעזור, ואם תצטרכי, אנחנו באתר נשמח לייעץ.

בתקווה לשמוע בשורות טובות,

הלל רוזנצוויג
צוות ישיבת הר עציון