איך להיות מדריך טוב?

שלום לך שואלת יקרה!
לפני הכל אני מתנצלת על העיכוב שהיה לנו במענה, מסיבות טכניות לא הצלחנו להשיב לשאלה מוקדם יותר.
קודם כל אני רוצה לברך אותך לרגל כניסתך להדרכה. ממש מאורע מרגש! זכות גדולה שלא כל אחת מקבלת. מזל טוב!!!
כל כך ריגשת אותי כשאמרת שאת רוצה שהשנתיים הקרובות תהיינה משמעותיות עבורך ועבור החניכות. זה מעיד על כך שיש לך רצון ברור ומשמעותי שלא מובן מאליו לכל מי שנכנסת להדרכה. יכול להכנס להדרכה בשביל ה"קוליות" שבזה, להיות מגניבה, להיות שווה, לצרוח מוראלים - אבל עצם השאיפה הזו מראה שאת לא לגמרי מבולבלת.
השאלה שלך, כפי שאני מבינה אותה, היא יותר מהמקום של מה זו הדרכה משמעותית, ואולי גם איך הופכים הדרכה למשמעותית. מכירה את המשפט שהכרת הבעיה היא חצי הפתרון? עצם זה שאת מודעת לכך שאת רוצה להגיע למטרה מסויימת, והשאלה שלך היא רק ה"איך" – את כבר בחצי דרך. כי זה אומר שאת כבר מבינה כמה הדרכה זה דבר משמעותי, את יודעת שזה חשוב, רק רוצה לדעת איך הופכים אותה לבאמת כזו…
אז מהי הדרכה משמעותית? מהי בכלל הדרכה? בטח שמעת שיחות וסמינריונים רבים סביב ההדרכה. בוודאי שהם נגעו כולם בצורה כלשהי בנושא הנתינה. הדרכה היא קודם כל נתינה. מהרמה הגלויה של פינוי משאבים של זמן שבא על חשבון משפחה, לימודים, חברות ותחומי עניין אישיים. משאבים של נוחות: הליכה למרחקים, לעיתים גם נסיעות, ויתור על שנת צהריים בשבת. משאבים כספיים: אין צורך לפרט יותר מידי... חוץ מהנסיעות, צ'ופרים קבוצתיים לפעמים גם אישיים, טלפונים. וכל הפירוט הזה בא עכשיו כדי שתביני שכמו בכל מחויבות שלוקחים על עצמינו זה בא על חשבון דברים אחרים שיקרים לנו. ולמרות זאת אני מדגישה, שבכל מצב מחדש את עושה סדר עדיפויות. לפעמים הבית יהיה קודם, או הלימודים, או דברים אחרים שלא מתכננים (בעז"ה רק שמחות...).
מחוויה אישית שלי כמדריכה בעבר, ומשיחות עם חברות או חניכות שהיום כבר בעצמן מדריכות אני חייבת לומר לך: התרומה המשמעותית שלך כמדריכה, מעבר לכל הפעולות וההשקעות (שהן חשובות ותורמות לכשעצמן), היא [האישיות] שחניכות שלך יפגשו בכל שבוע מחדש [והקשר] שתבני בינך לבינן ובינן לבין עצמן.
לדעתי, שני הדברים הללו הן מטרות גדולות מאד בהדרכה. וזה המקום שאני מזמינה אותך להיזכר בתקופה שבה את היית חניכה. אלו מדריכות היו משמעותיות עבורך? תנסי לחשוב מה אהבת בהן? מה גורם לך לזכור אותן לטובה? יש דברים שאמרו, או מעשים שעשו שנחרטו לך בראש?
את יכולה לרשום לך בדף את כל מה שעולה לך בראש מתוך השאלות הללו. אח"כ תבחרי את הדברים שמתאימים לך. כלומר, אלו שאת רואה את עצמך מתנהגת לפיהן בצורה טבעית. להם תשתדלי להיות מודעת כשאת נמצאת עם החניכות. כמובן שאפשר לבחור תכונה שפחות אופיינית לך, שבכל זאת אהבת והיית רוצה שתהיה חלק מההדרכה שלך. והיא תהיה אתגר עבורך לפיתוח.
זה המקום לומר, שהדרכה מוצלחת, כמו כל נתינה, היא כזו רק כאשר שני הצדדים יוצאים טובים יותר אחריה. מכירה את הפולינדרום? מילים שאפשר לקרוא משני הצדדים, מהתחלה ומהסוף. גם המילה נתן היא כזו. יש פה זרימה, הרמוניה, התחדשות והפריה הדדית.
למשל, במקרה של ההדרכה: את לומדת להיות אחראית יותר ולממש את זה ממקום בוגר ביחס לקטנים ממך, מפתחת יצירתיות, יכולת לפתור בלתמ"ים (בעיות בלתי מתוכננות) שקורים די הרבה, יכולת לעבוד בצוות, לגבש ולהביע דעה, התנסות בהנהגה של קבוצה, ניסיון בעבודה חינוכית עם ילדים ונוער, ועוד ועוד.
החניכות זוכות למפגשים עם דמות בוגרת, אכפתית, מגשרת בין המקום של החברה להורה וכך לפעמים פתוחים אליה יותר, קבוצת השתייכות, תכנים ערכיים, פעילויות ועניין, פיתוח יכולות חברתיות, במה לביטוי אישי שלא תמיד מתקבלת בבית ספר מכל מיני סיבות, וכו'.
כל זה מראה, שגם בלי חידוש ו"המצאת התפקיד" את נותנת המון!! המיוחד בהדרכה שלך יהיה ש[את] זו שעושה את כל אלו, בסגנון, בצורה, בקצב ובטעם שלך, ועם הקבוצה המסוימת שאת מדריכה.
"שזה לא יהיה סתם עוד שנתיים" – שנתיים זה המון זמן. שנתיים זה יכול לתת תחושה מטעה של נצח, אבל זה עובר מהר ממה שנדמה. אני שמחה שחשוב לך שהן תהיינה משמעותיות, כי אכן זו השליחות שלך – לחנך, וכדי לחנך צריך להיות עם משמעות… בעיני הצעד הראשון להיות מדריכה טובה הוא להבין בחשיבות של זה, ואת כבר שם.
ועוד טיפ לפני סיום – הציבי לעצמך מטרות ויעדים. כשאת בוחרת פעולה אל תבחרי אותה כי סתם כך היא נשלפה מהחוברת, אלא תחשבי מה באמת החניכים שלך צריכים, ואיזה סוג פעולה הם הכי יאהבו לקבל. תדמייני איך את רוצה לראות אותם, לאיזה ערכים את רוצה לחנך אותם, מה את רוצה להחדיר בהם, ותלכי לפי זה. אם לא תציבי לעצמך מטרות ברורות – את עלולה לפספס את המטרה ולהיות סתם מעבירת פעולת מהוללה…
אם את מדריכה לבד או יחד עם עוד מישהי, תוכלו לשבת אחת לתקופת זמן מסוימת ולחשוב על יעדים שאתן רוצות להשיג בקבוצה מתוך הכירות אתה. להסיק מסקנות מתקופה קודמת ולהמשיך הלאה, בלי תסכול אם לא הכל מושלם כפי שרציתן. העצירות ההלו מיישרות כיוון ונותנות לכן תחושה של ניהול ומשמעות בזמן. זה מונע שקיעה בשגרה של פעולות שבהן עושים מהיום למחר מה שצריך בלי לחשוב. זה מאפשר חשיבה בצורה של זום אאוט, של ראייה לטווח רחוק. אחרי תקופה קצרה שאת קצת יותר מכירה את הקבוצה, יהיה לך יותר קל לעשות את זה.
אני ממש רוצה לאחל לך שתהני מכל העשייה הזו, שתכירי את עצמך ואת יכולותייך עוד יותר טוב ממה שהן היום (תמיד אפשר...), שתחווי סיפוק מהישגים שלך ושל החניכות. כי באמת, הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
ותזכרי עוד דבר אחד שיכול להרגיע, הקב"ה נמצא אתך בתמונה. הוא הפקיד את הנשמות הללו בידיים שלך כי הוא סומך עלייך. ותמיד יש לך עם מי לדבר... (כמובן בנוסף למד"שית, לצוות, לקומונרית וכו') .
דרך צלחה באמונה, באהבה ובבטחה.
חודש טוב!
מאחלת שירה מחברים מקשיבים. 20shira@gmail.com
נ.ב: תודה על המחמאות וההערכה, זה מחזק ומשמח 