איך להוריד את האגו? על התמודדות עם הגאוה

הי חמודה,

איזה שאלה מעולה את שואלת. כל הכבוד לך.
תדעי שעצם השאלה שלך, היא כבר הורדה של האגו. בנאדם מבין שהוא לא מושלם, שעליו לעבוד על עצמו. כבר קנית לך את מידת הענווה.

חשבתי על שתי נקודות מבט שכדאי לאמץ בשביל להשיג את מה שאת מייחלת. כמובן שכולנו יודעים אותן, אך לפעמים, ודווקא ברגעים שהכי צריך לזכור, אנחנו נוטים לשכוח.

האחת טוענת שאני, על כל תכונותי כשרונותי וחולשותי, פרי יצירתו של הקב"ה. הוא זה שבחר במה אני אהיה טובה ובמה לא. בחירה זו היא לא אקראית, אלא מתאימה בדיוק בדיוק לתפקיד אותו עלי למלא כאן בעולם.
ועל כן, אם הצלחתי להוציא 100 במתמטיקה, אז זו לא אני החכמה, זה הקב"ה שהעניק לי את השפע הזה בשביל מטרה טובה מסויימת. אולי בשביל לעזור לחברות, אולי בשביל להמציא איזה משהו חדשני לעולם. את זה צריך לפמפם מתי שמצליחים וטוב לנו. אם זה נכנס עמוק לתוך התודעה אז גם אם נגיד לא התקבלתי למגמת מוזיקה, אני מבינה שלא אני האשמה, אלא המתנות אותן הקב"ה נתן לי, ואם כשרון המוזיקה לא נכלל בהן כנראה שאני לא צריכה אותו בשביל להצליח בחיים שלי, המתאימים אך ורק לי.
אין אדם מושלם, אין אחד שטוב בהכל. בנאדם חכם הוא זה המכיר במעלותיו וחולשותיו, ובהתאם להם מווסת את שאיפותיו.
אם אני יודעת שאינני אתלטית, אני לא אצפה לנצח בתחרות ריצה, ואז גם לא אתאכזב ואתעצב בגלל הכישלון בזה.
חשוב להדגיש ששאיפות ורצונות זה כמובן טוב מאד. תמיד צריך לחלום, ובענק. יחד עם זאת, גם את החלומות עלי למקד בהתאם להיכרות שלי עם עצמי.

נקודה שניה, שתוקפת אותנו מדי פעם, היא האגוצנטריות. האם העולם מסתובב סביבי, או שאני מסביב לעולם, לעמ"י?
אם נבין שאמנם אני מאד מאד חשובה, אבל אני חלק ממשהו הרבה יותר גדול - מהחברה, מעם ישראל, ושהוא זה שקיים לנצח ולא אני, אז אני אסתכל על איזה כשרון שיש בחברה שלי ואין בי לא כעל משהו מאיים, תחרותי, אלא כמשלים שלי. זה לא שהיא יותר טובה ממני, אלא שהיא ואני ביחד - ממש מעולות.
העולם שלנו מאד תחרותי. אנחנו נמדדים ביחס לאחרים. בהכל. בציונים, במראה, בפן החברתי. הבעיה היא שכוח של אדם יחיד הוא מוגבל. אמרנו שאף אחד לא מושלם. לכן, עולם שבו הולכים אחד נגד השני, אחד מעל השני, מוביל להצלחה של החזקים ביותר - אך היא מאד מוגבלת, וכשיש כשלון אז הועלם מתמוטט ביחד איתם.
שילוב ידיים מוביל להצלחה גדולה פי כמה. הסיבה לכך מתחילה בכך שכל אדם בקבוצה הוא ענוותן. מודע לחסרונות שלו, ולכן נעזר באנשים אחרים בתקווה שישלימו אותם. והיא ממשיכה בהסתכלות הכללית על המערכת. ההצלחה שלי היא לא המרכיב העיקרי, אלא ההצלחה של כולם.

כאלה אנחנו, בתוך תוכנו. הגאווה היא רק מבחוץ. לכן היא גורמת להרגיש כ"כ רע מבפנים.
ההמלצה הגאונית היא להגות בתורה. לא משנה מה. תנ"ך, מוסר, אמונה. כמובן שגם ספרים על עבודת מידות. התורה חושפת את הרובד היותר עמוק שלנו, היותר כללי. מתוך עיסוק בתורה ניתן לפתח ולתחזק השקפה בריאה יותר על עצמינו ועל העולם.

יישר כוח על השאלה,
מאחלת לך הצלחה בכל.
מוזמנת להגיב
מעיין
maayanett@gmail.com