שאלה
כיצד אפשר להמשיך כול בוקר לקום ולהיתפלל ולקיים את דבר הקבה בזמנים קשים כמו היןם, של פיגועים,מחלות ועוד הרבה באלגנים ואסונות מכול הסוגים????
תשובה
בס"ד
שאלה חשובה ומהותית שאלת.
אספר לך סיפור שסיפר הרב שלמה קרליבך זצ"ל שזכה לשמוע את הסיפור מפי יהודי שנשאר בחיים אחרי השואה.
זה היה במשחת תורה האחרון בגטו ורשה. כולם היו חצי מתים. כולם היוו שברי שברים. מי יש לו כוח לרקוד בשמחת תורה? וגם היה אסור לרקוד. הם, ימח שמם, הכריזו: מי שרוקד יענישו אותו". אבל מי רוצה לרקוד...
אבל רבנו הקדוש מפיאסצ'קה, הוא אמר לכולם שהוא מצא איזה מרתף, תחת בית חרב לגמרי, שם יש מקום בשביל חמשת אלפים והוא מזמין את כולם להקפות בשמחת תורה.
והיהודי מספר - אני באתי למרתף בליל שמחת תורה. ואתם חושבים שהיו שם חמשת אלפים? היו שם עשרים אלף.... צפופים, מה שעוד לא היה אף פעם. וכל אחד מספר לשני מי מת ומי לא מת ומי חצי מת, מי רגע מת את מי לקחו לאושוויץ.... כל מיני דברים רעים. ואני חשבתי לעצמי בשביל מה באתי, בשביל לשמוע את זה?... וגם אגיד לכם את האמת אני לא מאמין באלוקים, אני כבר הפסקתי להאמין בתורה, אז למה באתי לכאן לרקוד עם התורה?
כמעט רציתי לצאת, אבל לא יכולתי...
בינתיים פתאום יצא קול שהרבי לא בא. ביום שני של חג סוכות הרגו את הבן הבכור שלו רבי אלימלך. הרבי לא יכול לבוא לרקוד. כן, כן. הוא בא. אחד אומר הוא לא בא, אחד אומר הוא בא.... אחרי כמה דקות שוב מישהו אומר שהרבי בטח לא יבוא, בהושענא רבה הרגו גם את אישתו, וגם את כלתו, הוא בטח לא יבוא.
לא, לא הוא כן בא, הוא לא בא, הוא כן בא...
בינתיים אנחנו בגיהנום הכי תחתון, מלא יאוש, ממש יאוש, כמו שאף פעם לא היה בעולם...
פתאום נפתחה הדלת, והרב הגיע - רבנו הקדוש רבי קלונימוס קלמן (האדמו"ר מפיאסצ'קה) שמו הקודש יהי זכרו ברוך, נכנס למרתף והתחיל לשיר (בניגון של יום טוב) "ברכו את ה' המבורך".
אני נשבע לך, באותו הרגע הוא הדליק את הנשמות שלנו. כולנו כאיש אחד היינו מוכנים למסור את נפשנו למען הקדוש ברוך הוא ולמען עם ישראל. אני האמנתי בכל מילה שכתובה בתורה. וכולנו כאיש אחד ענינו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (הנאצים ימח שמם הרג אותו לבסוף).
נכון זה מאוד קשה. ועדיין יהודי זה זן מיוחד, עם סגולה "מאמינים בני מאמינים" אנחנו, וזרענו "מצאוני השומרים הסובבים בעיר היכוני, פצעוני"... ועדין "אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? [שחולת אהבה אני]".
נכון שזו מדרגה גבוהה קשה מאוד להצדיק את הדין ורק בעתיד נוכל לברך גם על הרעות "ברוך הטוב והמטיב".
דברי הנביאים שלנו מתארים בדיוק שזה מה שיקרה לפני בוא המשיח, לפני הגאולה. ואנחנו חייבים להתחזק באמונה ויש לנו על מה לסמוך.
אתה צודק שזה קשה ועדיין זה הניסיון של היהודי להיות מעל הטבע ומעל מה שנראה בעניינו כ"לא צודק"
ולהאמין שהייסורים זה חלק מהגאולה. הרי באים לאדם כמו לעם על מנת שנבין שהוא עדיין לא באור וזה למעשה רחמים הרעיון הוא לקפוץ על האור = אורה של תורה. ויצעקו בני ישראל אל ה' - בצעקה האדם לא יודע מה הוא רוצה רק אח"כ מתחיל להתעורר ולהתפלל.
הזוהר הקדוש כותב: "דלית נהורא אלא היא דנפיק מגו חשוכא". (תצווה קפ"צ ע"א). "כי ככול שהחשיכה מרובה - יש חשיבות לאור הבוקע ממנו".
ובע"ה האור שיגיע מתוך החושך והצרות - יהיה מאוד מאיר.
כיצד אפשר להתפלל בכ"ז?
לזכור שאתה מזרע של גוי קדוש שלא איבד אמונה בה' גם בתקופות חשוכות יותר. לקרוא סיפורי צדיקים שעוזרים להבין שבאמת הכל לטובה. להסתכל על העבר המפואר שלנו להבין לאיזה עם קדוש ואיזו זכות זו להיות יהודי ולהסתכל קדימה על העתיד, הנבואות העתידיות ןהגאולה הקרובה המשמחת.
צריך גם הרבה התבטלות ויראת שמיים - והרי יראה היא ראשית חוכמה והכוונה להתבטל לפעמים למה שלמעלה מהבנתנו - לא הכל אנו מבינים. ודווקא קבלת הייסורים באהבה מתוך מקוח "שלא הכל אני מבין ועדיין אני מתפלל לה' שאבין ושיהיה טוב יותר" מחזקת את האדם ונותנת לו אחיזה באור החוכמה העליונה הטמונה בהבנת ה' יתברך.
הגרש"ז זצ"ל הסביר עניין הגאולה: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" - כשיתגלה משיח צדקנו במהרה בימינו יהיה הכל ברור ומובן למפרע שכל הסבל והצרות יהיו רק מתוך חלום ממש. שרק במבט חיצוני זה היה רע ובמבט פנימי אך טובה וברכה". צריך להשקיע יורת בתפילה ולבקש תשובה בדרך תורה ולא ייסורים. ותמיד לזכור לאיזה עם גדול את שייך ולהאמין ולהתחזק ולהאמין.
ברכה הצלחה ואמונה.