איך יודעים שהגיע הזמן להתחיל להפגש?

שלום לשואלת היקרה!

מתי להתחיל לצאת? שאלה טובה...

ברשותך, אני אתחיל מהמשפחה המלחיצה.
משפחה זה דבר מלחיץ. תאמיני לי.
ולהתחתן זה לא עוזר. שבוע אחרי השבע ברכות יתחילו להלחיץ אותך "נו... מה עם ילדים?"
אני יודעת שזה קשה, אבל צריך לנסות לתפוס את אמא לשיחה באוירה נעימה אבל רצינית ולהסביר לה שלרוב בני האדם מתפקדים בצורה הרבה יותר טובה אם לא מלחיצים אותם. זה כמו שאם לוחצים על ילד לסדר ת´חדר, הוא לעולם לא ירצה לעשות את זה, עדיף לתת לו להרגיש (ובלי רמזים!) שלא טוב לו עם הבלגן. זה יקח זמן, אבל זה יבוא לו. גם להתחתן יבוא לו. ואם לא ילחצו עליו זה יגיע יותר מהר.
לאמהות פולניות מאוד קשה להבין את זה (ופולניות זה לא עניין של מוצא...) אבל חייבים למצוא דרך עדינה אבל חד משמעית להגיד להן את זה.

(אבל ביננו, להורים קשה לא ללחוץ. רוב ההורים מכריחים את הילדים לסדר את החדר, וכמובן שהם רומזים להם להתחתן. מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? להתעלם. לפתח לעצמנו סוג של הומור על זה. (בשקט. בלי שהאמא הפולניה תפגע). אבל בעיקר להכניס מאוזן אחת, להוציא מהשניה ולחכות שיגיע הזמן. זה לא קל, אבל את חייבת את זה לעצמך!)

אחרי שהסתדרנו עם אמא אפשר לחשוב על עצמנו.

איך יודעים שהגיע הזמן?
חלק יגידו לך שהם הרגישו שממש חסר להם משהו...
חלק יגידו לך שכבר נמאס להם מהנידנודים של הדודה
חלק יגידו לך שזה פשוט זרם... הציעו הם הסכימו ו...

אני חושבת שהאמת היא איפושהו באמצע.

להגיד לך שהרגשתי שממש חסר לי משהו? זה לא ממש נכון, היו לי שותפות נהדרות לחדר וביום יום לא הרגשתי שחסר לי משהו בחיים.
להגיד לך שנמאס לי מהנידנודים? זה נכון בערך, נמאס לי מהנידנודים אבל מנדנדים לי מאז הבת מצווה בערך, אז מה התחדש?
להגיד לך שזה סתם זרם? גם זה לא ממש נכון, כי כן רציתי קצת...

אז מה גרם לי להחליט פתאום?

קצת מכל דבר. חברות שלי התחילו להפגש ודיברו על זה, וזה קצת עורר אותי לעניין... הלימודים באוניברסיטה הבהירו לי שאם אני לא אתחיל להפגש עם בנים מישיבות בסוף אני אמצא את עצמי עם בנים מהאוניברסיטה... ואחי וגיסתי בסוף הציעו מישהו, הבטיחו שהוא לא אוכל ילדות אז נפגשתי איתו.

גיל 20 זה לא גיל כל כך מבוגר. זה גיל שאפשר להתחיל לצאת בו, אבל בהחלט לא צריך להלחץ, ואם לא מרגישים שרוצים אז אפשר לחכות טיפה.

אפשר לחכות אבל צריך כמובן לא להסחף.
אם תגידי לי בגיל 30 שאת עדיין לא מרגישה מוכנה אז כנראה שמשהו כאן לא בסדר (ואז אכן יש סיכוי שתהיי רווקה זקנה, אבל גם בגיל הזה אסור להתייאש!) ושכדאי להתחיל לצאת והמוכנות תבוא עם הזמן. אבל בגיל שלך אפשר לחכות טיפה לרצון או להרגשה שהגיע הזמן, אם היא לא תבוא בשנים הקרובות, תתחילי להפגש בלי לחכות לה. אבל בנתיים זה מאוד נורמלי שהיא עוד לא הגיע.

דבר אחרון, כתבת לי שאת בשירות לאומי (שנה שניה - יישר כח!). מלבד העניין הפרקטי שמאוד קשה להפגש ולהתחתן תוך כדי שירות, ייתכן והיציאה אל העולם שאחרי המסגרת הנורמלית (אולפנה=>שירות לאומי) מעוררת את הרצון לחפש את החצי השני. אין לי מושג אם זה אצל כולן ככה, אבל אני יכולה להעיד על עצמי, וגם על תצפית על כמה חברות, שמסיבות כאלה או אחרות התחילו להפגש רק אחרי שסיימו את השירות הלאומי. אז אם את עוד לא מרגישה שאת מוכנה או רוצה, תחכי לשנה הבאה, ייתכן מאוד שזה יבוא דווקא אז.

בקיצור:
א. אם את מרגישה משהו, רצון כולשהו, אז כנראה שהגיע הזמן, כדאי לך לצאת!
ב. לא יוצאים רק בגלל שהאמא\הדודה מנדנדת.
ג. גיל 20 זה ממש לא גיל מבוגר.
ד. יש כאלה שאף פעם לא מרגישים ש"הגיע הזמן", במקרה כזה כדאי לצאת גם בלי שהזמן יגיע.
ה. אם את עוד לא מרגישה, בגיל שלך, את יכולה לחכות עוד קצת, אולי תרגישי משהו.
ו. שכוייח על השירות הלאומי!
ז. http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=192642
ח. http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=69481
ט. http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=44773
י. http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=96216
י"א. לבטוח בה´, הוא שולח תמיד את מה שצריך בזמן שצריך!

זהו, שיהיה ב"הצלחה! שבעזרת ה´ ברגע שתרצי זה יגיע בשמחה ובקלות!

אם את מרגישה שלא עניתי מספיק, או שבא לך לשאול אותי עוד משהו, את מוזמנת בשמחה:renanaro@gmail.com
רק אור וטוב!
רננה