שאלה
לכבוד הרב ארז, שלום,
אני מקווה שאצליח לנסח נכון את דבריי.
בסייעתא דשמיא אני זוכה לעשות התבודדויות, ולא מעט פעמים ההרגשה מיוחדת במינה, לעיתים אף אני זוכה להרגשה פנימית מאוד חזקה שקשה לי להסביר במילים. אבל... מדי פעם מנקרת בי שאלה.
אולי כל מה שאני מרגישה בהתבודדות, בשיחה עם השם, זה רק בראש שלי? אולי השיחה היא בעצם דיבור עם עצמי בלבד? אני מניחה שה' שומע את דבריי, מחשבותיי. אבל יכול להיות שמה שרבי נחמן חידש זה חידוש של עבודה פסיכולוגית עצמית עמוקה (שזה לעצמו דבר נפלא, ועובד מצויין עד כה), לתיקון הנפש? ולומר שאני מדברת עם ריבונו של עולם, עם כל אינסוף רחמיו, האם באמת אני מדברת איתו? האם זה באמת כך או שרבי נחמן פשוט מחפש לעודד אותי, אותנו, לתיקון הנפש כדי לעבוד את השם בשלמות?
מה שאני מנסה לשאול זה האם ההתבודדות זוהי לא בעצם עבודה על עצמי - עם עצמי. כלומר, אני מדברת עם עצמי, ואולי בתת מודע, במודע או בכל פינה אחרת בנפש, מסתתרות התשובות שאני מקבלת.
אי פשוט קצת פוחדת שכל מה שאני מרגישה זו אשליה (עמוק בפנים אני באמת רוצה לגלות ולהבין שאני טועה בשאלה זו).
סליחה על הטרחה, ותודה, ושבת שלום.
תשובה
נכון שלדבר עם השם כולל גם את העניין של התבוננות וחשיבה עצמית על מה שקורה לנו. אבל בשביל זה היה מספיק גם לשבת ולחשוב על החיים. התבודדות היא באמת קשר עם השם. הוא באמת שומע ומקשיב. בדרכים שונות ורבות הוא גם משיב. אין זו אשליה כלל ועיקר. ההתבודדות איננה איזה שיטה פסיכולוגית להבין את עצמי. היא קשר אמיתי עם מי שאמר והיה העולם.
איך השם עונה? ואיך נדע שהתשובות מגיעות ממנו והן אכן אמיתיות? חז"ל אומרים: "הרבה שלוחים למקום", כלומר שהקדוש ברוך הוא משתמש בשליחים שונים כדי "לשוחח" איתנו. וכך כותב רבינו בעניין זה: "וכל יום יש בו מחשבה, דבור ומעשה. והקדוש ברוך הוא מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה, דבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דבור ומעשה שמזמין לו – רמזים, כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות, שמלובש בזאת המחשבה, דבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן נ"ד סעיף ב'). כל מה שעובר לאדם במחשבתו ובליבו, כל מה שהוא רואה ושומע, כל מה שקורה לו – הכל רמזים מאת ה'. וכן כותב עוד רבי נחמן בעניין זה (שיחות הר"ן נ"ב) : "מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך, כי מלוא כל הארץ כבודו. כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז לאדם שיתקרב אליו יתברך, והוא יתברך יקרב אותו ברחמים, באהבה ובחיבה גדולה". כל האמור, אפילו האדם אינו מתבודד ופונה אל ה'. אם הוא גם פונה אליו ומשוחח איתו הוא יכול לקבל תשובות ורמזים באופן יותר קרוב ויותר חזק. וכך כותב רבינו בעניין זה (ליקוטי מוהר"ן קנ"ו): "וכשיש לו טהרת הלב, אזי זוכה לדבר בכל פעם דיבורים חדשים, שהוא בחינת רוח הקודש". הווה אומר, בשעה שאדם משוחח עם ה' ועולים בליבו ועל שפתיו דברים חדשים, שלא היה בדעתו לאומרם קודם לכן, זוהי "בחינת רוח הקודש", דהיינו דיבורים שה' שלח לו. למרות שה' מרמז לנו רמזים וגם בהתבודדות עצמה עולים דיבורים חדשים, כפי שציינו, צריך להיזהר לא להתייחס לכל רמז או הרגשת הלב כ"אות משמיים". בתורה קנ"ו עצמה ששם רבינו מדבר על הנושא, הוא מסביר שרק מי שיש לו לב טהור לחלוטין מכל פניה ונגיעה אישית, נטול כל תאווה ומידה רעה, רק הוא יכול לסמוך לגמרי על הרגשת ליבו. אבל לאנשים כמונו, שעדיין יש בליבנו גם רצונות אנוכיים ומידות רעות, עלולה התגלות הלב להיות בהחלט קולו של היצר הרע ולא של היצר הטוב. משום כך, כל דבר שנדמה לנו כמסר משמיים צריך להיבדק היטב היטב. האם הוא תואם לרצון ה', כלומר להלכה ולרוח התורה? אם לא – ברור הרי שזהו קולו של היצר הרע שמתחפש לסימנים משמיים. גם אם הדבר אינו נוגד את רוח התורה – עדיין צריך לבדוק אם זה אכן שייך לי, להתייעץ עם חברים אמיתיים ואנשים שמבינים בנושא, ולהמשיך להתבודד ולבקש מה' עצה נכונה ומדויקת שתהיה כרצונו באמת.
בהצלחה רבה,
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם