איך הכרת הטוב מתבטאת בתפילה

שלום ציפורה!
השאלה שלך מורכבת בעצם מ – 3 חלקים שונים: א. גודל חיוב = למה? ב. מעלה = כמה זה משפיע? ג. איך זה בא לידי ביטוי בתפילה? התשובה לכל אחד מהחלקים היא ארוכה מיני ים, ולכן ננסה ב"ה לתמצת כמה שנוכל.
הגדרת "הכרת טוב" פירושו: להכיר (להבין) שעשו איתנו טוב. זה מתבטא בעשיית טוב בחזרה, בהבאת מתנה, ויכול להיות גם סתם אמירת "תודה רבה!" (גם ללא מניע), ולמי אנו מכירים טוב? למי שאוהב אותנו!
א. נתחיל מ – למה בכלל אני צריך להכיר טוב?
אחת הדרכים לענות על שאלה זו היא הבטה על הכרת הטוב בין הקב"ה לאדם. אבל בעצם – האם באמת טוב לנו?
אנו מצווים ללכת בדרכי ה', אם הוא רחום – גם אנו נהיה רחומים... ואחד מהדברים שעשה הקב"ה למעננו הוא דבר כל – כך פשוט, עד שלפעמים אנחנו שוכחים ממנו: הוא ברא אותנו וברא בשבילנו כל מה שאנו צריכים במדויק!
משפחה טובה! חברים שסבבה איתם! ניתנה לנו הזכות להיות מילדיו של הקב"ה! ועוד המון דוגמאות...
אומר רבנו בחיי, בעל "חובת הלבבות": לא ניתן להתאהב באלוקים מבלי להתאהב קודם בחיים. אי אפשר לאהוב את אלוקים אם לא מעריכים בצורה עמוקה ונלהבת את כל מה שטוב בחיים. למרבה הצער, ההערכה אינה משימה קלה... אנו צריכים להסתכל על מה שיש לנו, אבל כאן אנו מסתכנים – אנו יכולים בטעות להתרכז רק במה שאין לנו. זה מאוד מדכא, למה להם יש ולנו אין? למה הם מצליחים ואנחנו לא? זה לא פיר! באיזה עולם נוראי ואפל אנו חיים!!!
יש סיפור שממחיש היטב נקודה זו: זהו סיפור על אדם שיוצא לפיקניק ביום קיץ בהיר ומבלה בנעימים עם חבריו ומשפחתו. הטיול סבבה! שקיעה מקסימה! אווירה נהדרת! עד שהוא פותח את תיק האוכל ומגלה ש - אין חרדל!!! זהו! היום שלו הרוס! לפתע - לא רק שהוא לא מסוגל לאכול את הנקניקייה שלו, אלא שהיום כולו נצבע בשחור!!!
איך אנו יכולים בכלל לחשוב על "הכרת הטוב" לקב"ה, אם אנו לא חושבים בכלל שטוב לנו? על מה נכיר טוב?!
על מה נגיד "מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי בחמלה?" כנראה שיש לנו בכל זאת על מה להודות!
צריך לשנות את כיוון המחשבה, הקב"ה חפץ אך ורק בטובתנו! אם לא, הוא היה בורא את העולם אחרת לגמרי!
הקב"ה נתן בנו ובשבילנו בדיוק מה שאנו צריכים כדי להשלים את יעודנו בחיים. אם הוא הגביל אותנו בצורה כזו או אחרת – כנראה הייתה לו סיבה טובה! אם לנו אין – כנראה שבאמת אנו לא זקוקים לזה כרגע (מה שאמור כאן, לא מלמד שצריך להפסיק להתאמץ להשיג דברים!) ואין על מה לבוא בתלונות אליו, אלא לפחות להגיד כל יום בבוקר: "מודה... רבה אמונתך" - תודה שאתה מאמין בי!
אז עכשיו אנו מבינים למה אנו צריכים להגיד תודה - על כל מה שנתן לנו הקב"ה, ועל שנתן בדיוק! (גם במישור הכללי או הלאומי...).
עוד יותר מכך: אנו מצווים מהתורה להכיר טוב גם לאדם רע שעשה איתנו רק מעט טוב. אנו לומדים זאת מהכרת הטוב למצרים על האכסניה בשהותנו במצרים, למרות שהם שיעבדו אותנו!
ומכל אלה ועוד אפשר ללמוד על מידת הכרת הטוב שבין אדם לחברו. תודה שעזרת, תודה שבאת, תודה שאתה חבר כל – כך טוב! וכו'.
ב. כמה הכרת הטוב באמת משפיעה?
נעבור לרגע ברשותך למצווה אחרת שנצטווינו: פדיית פטר חמור "וכל פטר חמור תפדה בשה..." (שמות, י"ג, י"ג). מלמדים אותנו חז"ל שאנו צריכים להכיר טוב לחמורים! שביציאת מצרים לכל אדם מישראל היו לכל אדם לפחות 90 חמורים, שהיו נושאים את הרכוש ממצרים. לכן אנו מכירים טוב לחמורים, ודרך מצווה זו מעלים אותם ביחד איתנו בקדושה! קל וחומר בין אדם לחברו בעניין הכרת הטוב.
חוץ מעניין ההעלאה בקדושה, כשאנחנו מכירים טוב אחד לחברו, אנחנו מרבים אהבה ושלום בין אדם לחברו, שזו מצווה אדירה כשלעצמה!
אנו גם שמים לב יותר אחד לשני כי האכפתיות בינינו עולה. אנו עצובים כשהשני עצוב ומנסים לנחמו, וכמובן שמחים בשמחותיו!
ג. איך הכרת הטוב באה לידי ביטוי בתפילה?
בזמן שהיה בית המקדש על מכונו, היה אפשר לזהות את הכרת הטוב ב"מקרא ביכורים" (דברים, כ"ו, א' – י'), שאמרו כל חג שבועות:
"... ונצעק אל ה'... והוציאנו ממצרים... ויביאנו... ויתן לנו... (צד הקב"ה), ועתה הנה הבאתי... והשתחוית לפני ה' אלוקיך (הכרת הטוב), וטוב לקרוא את זה כדי להנחיל לנו בראש את הכרת הטוב לקב"ה.
דבר שני – לפי הרמב"ם (וכך נפסק), אדם מצווה לברך 100 ברכות ביום! כשאנחנו מברכים כל ברכה מכל סוג אנו בעצם אומרים - תודה, ולכן צריך לברך כראוי, לא יפה להגיד תודה במהירות וללא מחשבה.
חכמים תיקנו המון ברכות שמחולקות ל- 3 סוגים: ברכות מצווה, ברכות שבח וברכות הודיה (ר"ת – ברכות מש"ה). חלק מהברכות עצמן מחולקות לכמה ברכות (כמו ברכת המזון), כך שכל יום כל אדם יברך לפחות 100 ברכות.
דבר שלישי – עצם זה שאנו מתפללים כמו שצריך היא הודיה והכרת הטוב לקב"ה: "מודה אני", "פסוקי דזמרה" ועוד המון דוגמאות. גם כשאומרים "ברוך ה'" או "בסיעתא דשמיא" (בס"ד = בעזרת ה'), מראה על הכרת הטוב שאנו רוחשים לקב"ה.
ואחרון – "חובת הלבבות" מביא סיפור על תינוק נטוש שנמצא בדרך, ונאסף ע"י צדיק שעזר לו וגידלו בכל אופני ההטבה, הלא ברור שתינוק זה צריך ללמוד כיצד להכיר טוב לאותו צדיק. כך גם האדם כלפי הקב"ה – נולד מעפר ואפר וצריך ללמוד כיצד להודות!
ד' סיכום.
להכיר טוב הכוונה - להכיר בזה שעשו איתנו טוב (להראות שאנו שמים לב לכך). אנו מכירים טוב גם לאנשים רעים שעשו איתנו מעט טוב. הכרת הטוב מעלה אותנו בקדושה וגורמת לנו להיות יותר אכפתיים בין אדם לחברו. הקב"ה הכיר איתנו טוב בזה שהוא ברא הכול במדויק כמו שאנו צריכים. הכרת הטוב מצידנו כלפי הקב"ה באה בעצם זה שאנו מתפללים, מברכים וב"ה אומרים גם "מקרא ביכורים" בחג השבועות, כשיבנה בית המקדש בקרוב בימינו אמן!
ה. מקורות.
"חובת הלבבות" לרבנו בחיי בשער הכרת הטוב ובשער הבחינה (פרק חמישי בו). מאמר "להתאהב באלוקים" חלק ראשון מאתר "אש התורה". "אוצרות המוסר חלק א'" הוצאת יריד הספרים – שער הכרת הטוב. מהר"ל פירוש גור אריה על "מקרא ביכורים" (דברים, כ"ו, א' – י').
אני מקווה שעניתי לך על כל השאלות כמו שצריך.
ואם יש לך עוד שאלות, הערות, הארות או דברים אחרים, את יכולה לשלוח לי לאימייל.

רק טובות!

דורון dozkih@gmail.com