שאלה
לרב שלום,
הסיפור הוא טיפה ארוך מצטערת מראש.
אני בת 23 ומאורסת ב"ה, בשעה טובה.
עוד חודש החתונה ובמקום שזו תהיה התק' היפה בחיי זה הפך לכאב ראש וכאב לב עצומים.
איך זה הגיע לידי כך?
אני גדלתי במשפחה מסורתית שעם השנים התחזקה,אנחנו לא בדיוק דתיים לאומיים אנחנו לא ממש מוגדרים.
אני הבת הקטנה אחרי שני בנים ואחרי השירות לאומי אני החלטתי ללכת למדרשה ב"ה.הלכתי למדרשה שנה ומאז שנכנסתי למדרשה,מהיום הראשון אחי עוקץ אותי על שאני נהיית קיצונית. אצלו הכל זה קיצוני אפילו לשמור כשרות(אנחנו שומרים כשרות כמובן אבל אצלו אפילו להפריד בין מיקרוגל בשרי לחלבי זה קיצוני).
אבא שלי גם לפעמים מפחד שעל כל דבר אני שואלת רבנים ומתייעצת.
אמא שלי מאוד תמכה בי אבל מדי פעם היא לוחצת ודוחקת אותי לפינה.
אני והארוס ביחד כבר 10 חודשים,רק אחרי 8 חודשים יחד הצלחנו לשכנע את המשפחה שלי שזה לא מהר מדי להתחתן עכשיו ושזה הדבר הנכון בשבילנו וזה די כיסח אותנו וגרם לשחיקה מבחינת השמירת נגיעה וגרם לנו ליפול כמה פעמים ,ועכשיו ב"ה חזרנו לשמור.
אבל,עכשיו,דבר חדש עומד על הפרק.
לפני חודשיים הלכתי לרופאת נשים לקבל גלולות למניעת הריון,לא ידעתי שאני צריכה לקבל היתר של רב לגבי זה,לקחתי חודש וזה גרם לקצת בלאגן אז הפסקתי כי אני והארוס החלטנו שזה משחק מסוכן כל המניעת הריון הזה,לא משחקים את הטבע של הגוף ולא מונעים הריון,התייעצנו עם רב שאמר שלא מונעים הריון סתם ככה ושרבנים לא מתירים בדר"כ למנוע,במיוחד לא מהסיבות שלנו.
מה הסיבות שלנו? ההורים שלי בעיקר.הם מפחדים שזה ייפגע בלימודים שלי אני בדיוק בימים אלה מסיימת שנה א' של התואר מתוך ארבע שנים והם מפחדים שזה ייפגע או יגרום לי לעזוב או שזה "יפריע לי" ושזה "יפריע לבנות את הזוגיות"....אני גם רציתי למנוע את זה בהתחלה אני מודה באשמה,אבל אני מפחדת לשחק עם זה שחס וחלילה לא ייגרם נזק בלתי הפיך.
אמא שלי הפכה את זה לטרור על בסיס יומ-יומי כל יום היא רבה איתי על ללכת לרב ולקבל היתר למנוע ולהתחיל עם הגלולות ואני לא יודעת כבר איך להסביר לה שזה החלטה שלי ושל החתן לא למנוע.היא גם קבעה לנו לגור בעיר שהיא גרה בה ולא בשום מקום אחר והיא משחקת על העניין של "את בת יחידה שלי " וזה עומד לי חזק על המצפון והיא יודעת שזה עובד כי גם על הרבה דברים אחרים ויתרתי בגלל הטיעון הזה.
אני לא אוהבת את העיר שא
תשובה
שלום וברכה
ראשית, להירגע.
ב"ה את מאורסת. את שמחה. את מקימה בית בישראל. והצרות שמלוות אותך הן צרות טובות.
הצעד החשוב ביותר כדי להתמודד עם בעיות הוא להירגע, לפרק אותן, לראות מה עומד בתוכן, ואז למצוא דרכי התמודדות. בעזרת ד' תעשי זאת.
הבה נראה:
א. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – באופן עקרוני מהות הנישואין היא עזיבת אביו ואמו ובניית קהילה חדשה, שלך ושל ארוסך ולאחר מכן הילדים. כמובן שקהילה זו אינה סותרת את כיבוד אב ואם, אולם יש סדר בדברים. אלה החיים שלך, ואי אפשר לנגן לך על המצפון קודם שאת מקבלת את ההכרה בחיים שלך.
ב. השתחררי מאחיך ומאביך. הם יכולים לעקוץ או לפחוד. את תלכי בדרכך, ובד בבד תהיי נחמדה וטובה, ותדברי אתם על עולמך, אך לא מעמדת התגוננות אלא מעמדת דרכך שלך.
ג. כל זוג העומד בפני נישואין לוקח כדורים למניעת הריון כדי שהחופה לא תהיה חופת נידה. אין צורך בהיתר של רב לצורך זה, ומדריכת הכלות אמורה לומר לך את הדבר. הצורך בהיתר הוא לצורך המשך נטילת הגלולות לאחר החופה, ודחיית הלידה הראשונה. מה שעשית עד עכשיו הוא בסדר גמור.
ד. אמנם נקודת המוצא היא שאם אפשר – לא דוחים לידה ראשונה. אם יש צורך מיוחד, כפי שאת מתארת, אתם יכולים לדחות לעוד כמה חודשים. אל תתני לאמא שלך לקבוע מתי תכנסי להריון ומה יפגע בזוגיות שלכם. אלו החיים שלך. את לא צריכה להתרעם או לריב או לעשות דבר מה חריף נגד, אלא בחיוך לומר תודה על העצות, ולעשות את מה שאתם כזוג חושבים לנכון.
ה. הסבירי לאמך כי דווקא בשל הלחץ שלה והשליטה שלה על חייכם את לא רוצה לחיות בעיר שלה ולידה. גם אם היא לא תבין – עשו את הטוב לכם, ומתוך כך כבדו אותה ועזרו לה, אולם אל תתנו לה להשתלט על החיים שלכם.
ו. הכל בשמחה ובחיוך. את לא צריכה לתקוף אותם או להתגונן, אלא פשוט לומר "אנחנו מקימים בית ביחד, תודה על העצות, נחשוב ונחליט ונודיע לכם את מה שאנחנו החלטנו".
כל טוב והרבה שמחה