שאלה
קשה לי לקום בבוקר ולצחוק עם חברות ולא לעשות כלום בזמן שבבית חבד נרצחים אנשים שהמטרה שלהם היתה לעשות טוב בעולם ולעזור וכשאנשים נהרגים בתאונות והממשלה שלנו מכה יהודים ומגרשת אותם מהבית.
ובכלל שיש כל כך הרבה רוע .
מה לעשות?????
תשובה
שלום...
לקום בבוקר ולצחוק עם חברות זה משהו אחד, לא לעשות כלום זה כבר סרט אחר, אבל נראה לי שהבנתי פחות או יותר את הכיוון הכללי:
למי יש ראש להתעורר בבוקר ולזרום עם החבר'ה שהעולם שלנו נראה כל כך מגעיל ומבאס...
ויודעת מה? כל מי שיבוא ויגיד לך:
למה את כל כך שלילית? יש גם דברים חיוביים ויפים בעולם שלנו, אנחנו חיים עדיין במדינה שלנו, ועובדה שמכל הסיוט הזה שהיה בבית חב"ד מוישי, הילד הקטן והחמוד שלהם ניצל ברוך ה', אז למה תמיד להסתכל על חצי הכוס הריקה?
אז לא יודע מה איתך אבל אני לפחות הייתי קונה לו כרטיס לכיוון אחד ושולח אותו רחוק רחוק, לא יודע, אולי בשבת גיבוש של אולפנת נווה תרצה התשובות שלו יישמעו יותר טוב.
אז אנחנו לא באים לטייח דברים וגם לא לעגל פינות, אלא כמו תמיד להסתכל לאמת בלבן של העיניים, לראות את כל הגועל הזה שעוטף אותנו ביום יום, ופשוט לשאול את השאלה הכי מתבקשת בעולם:
מה באמת נשאר לנו לעשות מול הרוע הגועל נפש הזה?
ממשלה מטומטמת שעושה הכול בשביל שכבר לא נהי'ה כאן, חצי עולם ששונא אותנו בגלל מי שאנחנו וחצי אחר שדווקא נהנה לראות איך מקיזים לנו ת'דם וסתם, המון דברים שאנחנו באמת רוצים לעשות, כל אחד והחלומות שלו והכול תמיד חייב ללכת כל כך קשה.
והתערובת הזו פשוט חונקת אותנו, מטביעה אותנו ועוטפת אותנו בחוסר אונים סמיך כזה, שמותיר אותנו עם מותשים ומוכים, מסונוורים משובל של אכזבות וייאוש.
אבל אם נהי'ה כנים, נגלה שדווקא המצבים האלו, המוות בבית חב"ד, והפינוי של 'בית השלום' וכל הרוע שמתגרה בנו בכל בוקר, גורמים לנו לסערת נפש כל כך גדולה שבחיים לא היינו מגיעים אלי'ה, אלמלא הדברים האלו קרו לנו.
תסתכלי על עצמך, תקשיבי ללב שלך, תחשבי מה את מרגישה, כמה כואב לך ואיך שפתאום לנוכח הנסיבות מצאת את עצמך יושבת נבוכה מול כל הרוע הזה של העולם ושואלת בשקט חודר:
ריבונו של עולם, איפה אתה לעזאזל בכל הסיפור הזה?
ואת השאלה המאוד פשוטה, אמיתית וכואבת הזו, את יכולה לשים איפה שבא לך ומתי שבא לך ועל כל מקרה שלא יבוא לך:
שליחי חב"ד נרצחים בהודו ופושעים ואנשים מגעילים צוחקים כל הדרך אל הבנק, זה באמת נראה לך ריבונו של עולם?
כל הדרך לחברון מלאה באלפי בתים ערבים מכוערים שלא קיבלו שום היתר בניי'ה והממשלה הזו מכל האנשים בעולם החליטה לאכוף את החוק דווקא עלינו שאנחנו רוצים ליישב את הארץ שהבטחת לנו, זה נקרא צדק?
את רוצה להתחזק בעבודת ה' שלך באלף דרכים, להתקרב לקב"ה ומרגישה כל כך קשה, ומרוחקת, ולא בא לך, ואין לך ראש כי את כל הזמן חוטפת סטירות מהחיים, זה ריבונו של עולם, זה כן נראה לך סביר?
כלומר כל הבלגן הזה, מתבטא בעצם בנקודה מאוד קטנה, ממש כמו מחט, אבל כזו שגם דוקרת ולא תניח לך עד שבסוף תמצאי את עצמך לא מבינה בשביל מה בכלל לקום בבוקר, והנקודה הזו בעצם אומרת לך ולכולנו:
אולי במקום לגלגל ישר את העיניים לקב"ה ולהפציץ את השמיים במיליון סימני שאלה שמופנים אליו, נתחיל להסתכל קצת פנימה ולראות בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, מה עם האמונה שלנו וכמה אנחנו באמת נושמים אותה וחיים אותה. על לייב.
לקום בבוקר ולהפציץ כל שניה 'ברוך ה' ו'בעזרת ה' ולכתוב ליד כל מכתב ודף באותיות זוהרות כאלו, 'בס"ד' זה אחלה ויפה, אבל מהדברים האלו אנחנו לא יכולים ללמוד על האמונה שלנו ועל המצב האמיתי שלנו כלום.
לראות איך אנחנו מגיבים מתי שהדברים לא בדיוק הולכים לפי השכל הקטן שלנו, לחיות בעולם שלנו, לשמוע חדשות ולחשוב כאילו חס וחלילה בעל הבית השתגע, פה מתחיל מחבן האמונה שלנו ומביא לנו אפשרות לראות האם היא חיה ובועטת, או שהיא בתהליכי גסיסה מתקדמים...
ושלא תביני לא נכון, מותר אפשר ורצוי לשאול שאלות, לבכות לקב"ה, להגיד לו שאין לנו כוח ואנחנו לא יכולים לעמוד בזה כבר, אבל באותה נשימה אסור לנו לשכוח שאנחנו קודם כל יהודים, ובדיוק כמו האבות והאמהות שלנו, שנעקדו, ונטבחו, ונשרפו חיים, אם זה בשואה ואם זה באינקוויזיצי'ה, אנחנו צריכים לתת לדם היהודי שלנו, השפוך שלנו, לצעוק וקודם כל לראות:
מה ה' אלוקיך שואל מעימך!
מה זאת אומרת? שהנחת היסוד היא שמה לעשות, אבל כמו שאנחנו מברכים על דבר טוב 'ברוך הטוב והמטיב' ככה אנחנו מברכים על דבר שאנחנו עכשיו רואים אותו בתור דבר רע: 'ברוך דיין האמת''!
כי אם נחשוב על זה ,אז מאיזה מקום מגיע הבאסה המפחידה הזו?
המחשבה שאין בעולם סדר, אין מנהיג, אין בעל הבית, שהקב"ה חס וחלילה הלך לישון, בלאגן שלם:
כי לפי החשבון שלנו, מי שהיה אמור למות בהודו זה לא החבדנקי"ם הקדושים האלו אלא סוחרי סמים אחרים שהלכו להודו לעשות ימבה כסף בגלל כמה ירוקים
ולפי החשבון שלנו מי שהיה אמור לחטוף פיצוצים בפנים מחבורה של יסמניקי"ם, זה לא הישוב היהודי בחברון אלא אלו מרמת אביב שגם ככה לא ממש איכפת להם אם הם יגורו בארץ או בוואלי של לוס אנגל'ס
ולפי השכל שלנו, אם הקב"ה באמת רואה, אז הוא כבר מזמן הי'ה אמור להגשים לנו את כל השאיפות שלנו, כי אם הוא לא רואה כמה שאנחנו באמת רוצים את החלומות האלו בשביל להתקרב אליו, אז מי כן רואה?
וזה מפחיד ומשתק, ומבאס, ובא לנו לצרוח לשמיים ולא לקום בבוקר, וכן, למי יש כוח להתחיל ולצחוק עם החברים עם כל כך מגעיל לנו בלב.
ובדיוק זה מה שהקב"ה רוצה!
שנראה לו וקודם כל לעצמנו, כמה אנחנו מאמינים בו, כמה שווה האמונה שלנו
כמו ילדה קטנה שהולכת עם אמא שלה לקבל חיסון מהרופא והרופא הזה?
פשוט גהינום! פחד מוות, עם מזרק ענקית, לבוש לבן ומפחיד כזה והילדה....מסתכלת על אמא שלה בבהלה:
לאיפה הבאת אותי? מה קרה לך? למה החבדנקי"ם נרצחו? כמה רע יש בעולם?
והאמא, מסתכלת לילדה בעיניים במבט של אמא, מעבירה לה כל כך הרבה מילים, רגשות, אהבה, דרך מבט אחד, חודר
מה קרה לך ילדה שלי? באמת נראה לך שהייתי עושה לך משהו רע? אבל את עדיין קטנה!
וכמה שאני אנסה להסביר לך למה את חייבת את החיסון הזה, למה לפי חשבונות שמיים, הגיעה זמנם של 2 הנשמות היקרות האלו בבית חב"ד לסיים את תפקידם בעולם ולמות על קידוש ה' שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתן, כמה שאני לא אנסה להסביר לך את זה, לא בטוח שתביני. למה לא? כי את עצמנו אנחנו לא מבינים אז את הקב"ה נבין...
והאמא, רק מסתכלת על הילדה ומתפללת שהילדה תזכור את המבט שלה, את המגע שלה, את החיבוק הזה שמרדים אותה כל לילה לפני השינה, את הידיים האלו שכל כך הרבה פעמים ליטפו אותה ועכשיו תופסות בה חזק חזק כדי שלא תברח מהרופא ותסכן את החיים שלה ולא נותר לה לקוות שהילדה תיזכר.
בחיבוק הזה, במגע, ושאותה אמא שעכשיו אוחזת בה חזק חזק וגורמת לה כאב, היא אותה אמא שעד עכשיו הגנה עליה ועטפה אותה...וגם אם זה עכשיו כואב לה, זה הדבר הכי טוב שיכול להיות לה.
והקב"ה...מסתכל עלינו, במבט שלו ומחכה. שניזכר. נחשוב. נרגיש. באמת.
בכל הרגעים האלו. ששמענו אותו, והקשבנו.והרגשנו אותו, בכל הניסים האלו שקרו וקורים לנו כל יום, כל היום, שרק אנחנו והוא יודעים עליהם. ושלא הגעה לנו.
אבל כאלה אנחנו. שהכול טוב לנו והכל שייני, וזורח, וטופי, אז למי יש זמן בכלל לכתוב שאלות ל'חברים מקשיבים' ולחשוב על הרוע בעולם.
הכול זורם אחי, בסבבה שלנו, פשוט נמשיך לזרום...
כן, זה עצוב ומאכזב, אבל כאלו אנחנו.
מתי יש לנו הזדמנות לראות האם הבניין האמוני שלנו יושב באמת כמו שצריך?
מתי אנחנו יכולים לבדוק האם אנחנו באמת מאמינים ויודעים שאנחנו לא משחקים בכאילו, והולכים איתו, עם הקב"ה גם שלפי העיניים שלנו, השכל הקטן שלנו הדברים נראים ממש הפוך ממה שאנחנו היינו רוצים שייראו בבחינת 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יהוה'?
רק בדברים האלו!
ואז אין מה לעשות, אנחנו צריכים לפורר ללב החלש שלנו את כל הדברים האלו מחדש ואיך אנחנו עושים את זה?
בעזרת השבה אל הלב, עובדים על ה'וידעת היום' ואחר כך ממשיכים עם ה 'והשבות אל לבבך'.
כמה אנחנו חיים את הידיעה שהעולם הזה דומה לפרוסדור בפני העולם הבא" (אבות ד,טז) כמה אנחנו באמת מאמינים בעולם הנשמות, בצידוק הדין, בהשגחה הפרטית?
איך ומתי נחשוב על הדברים האלו עם כל החיים אנחנו מטמטמים את עצמנו לדעת אם ה'אח הגדול' והמטומטם הזה?
ואז הקב"ה שולח ומביא לנו את כל המצבים האלו, את כל הרוע הזה כדי לאפס אותנו, לקרב אותו, לרומם אותנו, שנהי'ה יותר גדולים, גבוהים.
רוע זה מצב חסר, של חילול ה', וכאן אנחנו נכנסים לתמונה במטרה לעשות קידוש ה', להמליך את הקב"ה, להחזיר לו בחזרה, להתקרב אליו
וממילא, ברגע שאי"ה באמת נתחיל את המהלך הזה, נראה בחוש איך אחרי ה'שובו אליי...מגיע גם ה'והשובה אליכם'.
תחשבי על כל זה, כדאי לך גם להתחיל וללמוד לאט לאט את ה'מסילת ישרים' וככה להתחיל ולנשום קצת יותר אמונה, בשכל, ברגש, בחוש
וממילא תראי, איך שכל העצבות הבאסה והדיכאון יתפוגגו להם כבר מאליו.
כי שיש אמונה, כמו שכתב דוד המלך: "גם כי אלך בגיא צלוומת לא אירא רע כי אתה עמדי"
וכן אם לא שיויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו" (תה' קלא ב). מה הפשט של זה?
ראית פעם תינוק שישן בשלווה על הידיים של אמא שלו?
שתפרוץ מלחמת עולם, מצידו כולם יכולים לחפש...הוא עכשיו ישן על אמא...
אם תגיעי לאט לאט לבחינה הזו, ממילא גם תהיי מספיק שמחה שתוכלי גם להתחבר לצחוקים של החברות שלך...
רק טוב ובשורות טובות
אבינועם
Avinoam811@gmail.