שאלה
שלום, ותודה שאתם מפנים מזמנכם לענות על שאלתי.
אני חיה בחברה מעורבת בבני עקיבה ובנוער בישוב, ואני יודעת שהקשר שלי עם בנים הוא לא טוב. זה לא שיש לי חבר אבל בכללי אצלנו בישוב זה לא מוזר לשבת ביחד עם בנים לסרט בבית של מישהו או לדבר בלילה ביחד ואני יודעת שלמרות שכולם עושים את זה ואפאחד לא עושה את זה בצורה רעה אלה שכולנו שומרים נגיעה ומיתנהגים בכבוד זה לזה זה עדין לא בסדר ההיתנהגות הזאת ואני אישית לא יודעת מה לעשות מיצד אחד אני לא רוצה להיתנתק מהם (ולהיתנתק מהבנים זה אומר גם להיתנתק מהבנות כי זה ביחד) ומיצד שני אני לא רוצה להמשיך עם המצב הזה שאין לי בעיה ללכת עם בן ברחוב ולדבר איתו על איך היה לי כיף באולפנה היום. שאני מדברת על זה עם בנות מהישוב הם לא מבינות מה הבעיה כי זאת הרי החברה שאני חיה בה והקשר שלי עם הבנים האלה הוא בתור חברים לשבט ולא יותר מיזה אבל אני יודעת שזה לא בסדר ואני חושבת שכן יש גבול דק שקשה לישמור עליו אבל הוא קיים ואני רוצה שיהיה לי את הגבול הזה עם הבנים בישוב שלי אני רק לא יודעת מה זה הגבול הזה ואיך אני יצליח לשמור עליו? נ.ב (אני יודעת מה הבעיה עם קשר של בנים בגיל הזה ואני הייתי מעדיפה לגור בחברה ניפרדת אבל המציאות שלי היא שונה ואנילא יתנתק מהם עכשיו אז אני רוצה שתגידו לי איך להצליח לשמור איתם על קשר אבל בצורה נכונה...)
תשובה
שלום
הכלל היסודי, שאין מניעה לקיים קשר ענייני ומנומס, אבל חברות אישית שלא לשם נישואין אסורה. וכיוון שהרצון לקשר בין איש לאשה הוא עצום, לא ניתן להסתפק באמירה הכללית הזו, אלא יש צורך לקבוע סדרים חברתיים של צניעות. סדרים שיסייעו למניעת קשירת קשרים אישיים בין גברים לנשים שלא למטרת נישואין. וכך נקבעו בישראל נוהגים רבים של צניעות, אשר המרכזי שבהם, שהחברה מתפקדת כחברה נפרדת, בנים לחוד ובנות לחוד.
ולכן צפייה משותפת בסרטים או שחנשי"ם שמקובלים אצלכם ואצל רבים אחרים אינם מתאימים למנהגי הצניעות התורניים וצריך להשתדל להימנע מהם, אך בפעילות ערכית ציבורית משותפת שלא ניתן לקיימה במסגרת נפרדת כגון שמיעת הרצאה או אירועים קהילתיים אפשר להשתתף והיא נכללת בהגדרה של קשר ענייני ומנומס.
ולהלן הרחבה וסיכום בנושא זה מספר רביבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בברכה אייל משה
אמת המידה היא היסוד החשוב ביותר בכל תחום. עולמנו מורכב מערכים רבים, ועלינו ללמוד תמיד איך הם משתלבים זה עם זה. כך ביחס שבין המצווה ללמוד תורה והעיסוק בישובו של עולם, כך ביחס של תורה ומדע, כך ביחס שבין ההשקעה במשפחה למצווה לתרום לחברה. לשם כך צריכים דעת, ועל זה אמרו חכמים, שגדולה דעה שניתנה בין שני שמות קדושים, ועוד הוסיפו, שמי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, (סנהדרין צב, א) מפני שאי אפשר לעזור, כי את הכל הוא הורס בחוסר דעת.
במיוחד בתחום הצניעות צריכים אמת מידה, שכן מצד אחד אי אפשר בשם הצניעות לדרוש הפרדה מוחלטת בכל תחומי החיים: ברחובות, באוטובוסים, במשרדים, בחנויות, בסעודות שבת משפחתיות וכו´. ומאידך, אי אפשר לטעון שכשם ש"מקילים´ ללכת באותו רחוב כך יש להקל לרחוץ בברכה מעורבת, למשל.
כללי הצניעות
הכלל היסודי, שאין מניעה לקיים קשר ענייני ומנומס, אבל חברות אישית שלא לשם נישואין אסורה. וכיוון שהרצון לקשר בין איש לאשה הוא עצום, לא ניתן להסתפק באמירה הכללית הזו, אלא יש צורך לקבוע סדרים חברתיים של צניעות. סדרים שיסייעו למניעת קשירת קשרים אישיים בין גברים לנשים שלא למטרת נישואין. וכך נקבעו בישראל נוהגים רבים של צניעות, אשר המרכזי שבהם, שהחברה מתפקדת כחברה נפרדת, בנים לחוד ובנות לחוד. יהודי שגדל והתחנך באופן זה אינו חש נוח בקשר אישי עם בן המין השני, וגם כאשר הוא נצרך לקשר ענייני עמו, הסיכון שהוא יתפתח לקשר אישי שיוביל לחטא ולחורבן המשפחה נמוך. כך הצניעות שומרת על הרצון העצום לאהבה, שיופנה כולו לקשר המקודש שבין בני הזוג.
מנהגי הצניעות תלויים במידה מסוימת בחברה ובאדם. למשל, בחברה בה נשים מקימות משפחות גדולות, בנות שמונה ועשרה ילדים, כדוגמת החברה החרדית והתורנית, באופן טבעי, הנשים נמצאות יותר בבית, וממילא יש פחות קשר בין גברים לנשים, והחריגה מזה פורצת את גדרי הצניעות. לעומת זאת, בחברה בה נשים מטפחות עוסקות יותר בטיפוח קריירה, באופן הכרחי ישנם יותר קשרים בין גברים לנשים לצרכי עבודה, וממילא באופן טבעי שיחות רגילות בין גברים לנשים אינן נחשבות כלא צנועות. עם זאת דווקא בחברה כזו, יש צורך להקפיד יותר על מודעות לצניעות, כדי שהקשרים שבין גברים לנשים לא יובילו לכישלון.
מנהגי צניעות תלויים גם במקצוע
גם בחברה חרדית ותורנית, שכללי הצניעות חמורים בה יותר, ישנם אנשים שעיסוקם מחייב קשר עם בני המין השני, כדוגמת נשים שיוצאות לעבוד, במיוחד בתפקידים בכירים. וכן גברים שעוסקים בעבודה שמחייבת קשר עם נשים, כדוגמת רופאים, מחנכים של בנות וכיוצא בהם. ואנשים אלה מקיימים שיחות רבות עם בני המין השני, שיחות שלגבי אנשים אחרים מאותה חברה נחשבות כלא צנועות. הרי שכללי הצניעות קשורים למקום, לזמן, לחברה ולאדם. ולכן לא ניתן להקשות באופן מדוקדק ממקרה למקרה, ומאדם לאדם, ומחברה לחברה.
לימודים ועבודה במקומות שאינם צנועים
אנו משתדלים שנוהגי הצניעות יקיפו את כל מסגרות חיינו, אבל לצורך גדול, ניתן על פי ההלכה להקל. למשל, בלימודים אקדמאיים ובמקומות עבודה.
למשל, מי שיש לו אפשרות ללמוד לימודים אקדמאיים במקום צנוע, כדוגמת מכון לב, מכון טל ומכון לנדר, עליו לעשות זאת, גם אם הדבר כרוך בהתפשרות מסוימת. אבל כאשר קשה לו מאוד ללמוד במקום הצנוע, כגון שהוא מרוחק ממקום מגוריו, או שאין שם את תחום הלימוד המתאים לו, אפשר להקל ללמוד באוניברסיטה רגילה. וכך גם לגבי מקום עבודה, יש להעדיף מקום צנוע, גם במחיר של ויתור מסוים על משכורת ומעמד. וככל שחוסר הצניעות במקום העבודה חמור יותר כך הוויתור צריך להיות גדול יותר. אבל כשאין ברירה, מותר לאדם ללמוד מקצוע ולעבוד במקום שאינו צנוע כראוי.
ומי שבאופן אישי יודע שהדבר יגרום לו להתדרדר ולחטוא, חייב לגדור את עצמו. שכן הרגישות בענייני צניעות שונה מאדם לאדם, והיא תלויה הן באופי והן בהרגלי החיים.
למשל, בחור שיודע שהוא רגיש בעניינים אלו, אסור לו לעסוק ברפואת נשים או להעניק טיפול פסיכולוגי לנשים. ומי שפחות רגיש לזה, רשאי לעסוק בתחומים הללו.גם ביחס ללימודים באקדמיה ועבודה, מי שמרגיש שהשהות בחברה שאינה צנועה פוגעת בו פגיעה משמעותית, חייב למנוע עצמו מכך.