אח חריג במשפחה

בס"ד

שלום צדיקה! מה נשמע?
קראתי את שאלתך שוב ושוב, ואני תוהה – מה אני כבר יכול לכתוב?
את יודעת למה אני תוהה? כי אני ממש [נדהם] ממך, מהזכות הענקית שנפלה בחלקך באופן טבעי!

אספר לך סוד קטן: אני מכיר את העניין הזה מקרוב מאוד, גם לי יש בערך את אותה ה"בעיה".
ואגלה לך עוד משהו – את צודקת, את באמת מיוחדת מהמון אנשים. וזה דבר טוב! למה?

מכירה את כל בני הנוער שמחליטים לתת את החופשה שלהם למען ארגונים למיניהם?
יש כאלה שהולכים בשביל החבר´ה, יש כאלה שהולכים כי אין להם משהו אחר לעשות, יש כאלה שהולכים כי זה אידיאלי...
ויש את אלה שהולכים - כי הם אוהבים את החניכים [אהבת אמת], כמו שהם אוהבים כל חבר אחר.

לך, צדיקה, זה בא באופן טבעי!
כאילו מה - המחלה של אח שלך, או כל דבר אחר שיש לו, הוא רק [מסכת פורים] בשבילך.
הרי כתבת בעצמך: "ושלא תטעו - אני לא מתביישת בו או משהו כזה, אני חולה עליו בטירוף!".
אז מה אם יש לו כל מיני קטעים? את אוהבת אותו, ואני בטוח שגם הוא אוהב אותך.

יודעת מה? אני אפילו קצת מקנא בך...
כי אני בטוח שאחיך מלמד אותך, וגם ילמד אותך בעתיד (במודע ובתת – מודע) הרבה מידות, שלא באות בטבעיות לאחרים.
עצמאיות, בגרות, סבלנות, הגבה עם פרופורציות יותר תואמות להתמודדויות רגילות של החיים, רגישות לאחר ועוד...

לכן, החברה שלך שבאה אלייך לפני כמה שנים, וראתה את אחיך עושה מה שזה לא היה – לא קיבלה את זה כמובן מאליו.

כי קשה ולוקח זמן לבנאדם נורמאלי לקבל את השני לפי מה שהוא, עם כל חסרונותיו (בין מובלטים בין מוסתרים) בייחוד בגיל כזה.
אל תדאגי – ב"ה היא תתגבר על זה, במוקדם או במאוחר. לא כולם מושלמים - אבל אין בנאדם לא אהוב.

שמעתי פעם משפט מוזר אבל מאוד נחמד:
"אני לא מה שאני חושב שאני.
אני לא מה שאתה חושב שאני.
אני מה [שאני חושב שאתה חושב] שאני" (תקראי את זה בבקשה כמה פעמים לפני שנמשיך).

בואי נגיד שמישהי חושבת, שהיא (במילים עדינות) בבירור הייתה זוכה במקום האחרון בתחרות מלכת היופי.

היא תעמוד מול הארון שעתיים כדי לבחור את הבגדים שהכי מתאימים לה, עד שתיראה מינימום כמו ההיא מהפרסומת.

למה שתתן את כל המאמצים האלה? הרי אף אחד לא אמר לה משהו על המראה שלה אף פעם...

התשובה היא – אנחנו כמו [בובות חוטים] לחברה שמסביבנו.
ולפעמים אנחנו עושים דברים, כי אנחנו פוחדים שהחברים שלנו יחשבו עלינו כך או אחרת...

אז הגדרת מצוין את מה שקרה לך – ירד לך הביטחון העצמי.
כדי לתקן את זה, הייתי ממליץ לך לתקן את [הדימוי העצמי].
קל לדבר, ובהחלט קשה לעשות – אבל אולי ב"ה אוכל לתת לך כמה כיוונים.

הפיתרון הראשון הוא תמיכה [מבחוץ].
כשיש איתך מישהו שמבין אותך, מדרבן אותך ומעודד – יש לך הרגשה שיש לך עם מי לחלוק את רגשותייך.
וישנם נערים ונערות במצבך, שנמצאים בחוגי תמיכה/פורומים משותפים, ואין בושה בלחלוק רגשות אלה גם עם פסיכולוג (ל3/4 מהמדינה יש).

אבל אז באה שאלת המיליון: "אז מה? אחכה עד שיבוא המישהו הזה?! (אם בכלל יבוא..)".
התשובה היא – דרושה תמיכה מבחוץ, אבל [את] היא זאת שאמורה לחפש אחריה.

תמיכה [עצמית].
אומר רבי צדוק הכהן מלובלין, ב"צדקת הצדיק" (אות קנד):
"כשם שצריך אדם להאמין ב-ה´ יתברך, כך צריך אחר-כך להאמין [בעצמו!] רוצה לומר, שיש ל-ה´ יתברך [עסק] עימו...
וזה פירוש ויאמינו ב-ה´ ובמשה עבדו" (שמות יד, לא)...
כלל נפשות ישראל האמינו ש-ה´ יתברך [חפץ] בהם, ורוצה (בהם), ומקבל נחת רוח מהחלק הטוב שבהם".

בקיצור: התפקיד שלך הוא להסביר לעצמך שאת שווה המון! [שיש לך "חשיבות עצומה ואף מזעזעת!"] (כלשון הגר"ש וולבה).

כל אדם הוא עולם ומלואו! תאמיני בעצמך, ותראי את התכונות הטובות שיש בך.

אם תחשבי לעצמך לפעמים, בניסיון להכחיש את זה - תתעקשי ותנסי להוכיח לעצמך שאת לא "לא כלום", ושבלעדייך - העולם [לא היה קיים!] (פשוטו כמשמעו!).

הרי לא ייתכן שהקב"ה - אבא שבשמים, וזה שיוצר את כל העולם במדויק, הביא אותך "סתם, כי בא לו" לעולם...
יש לך תפקיד, תפקיד מיוחד רק לך, ואת היחידה שיכולה למלאו!

תתגאי בעצמך, הרי הקב"ה חפץ בך! וכמובן שלא צריך להתבייש בעצמך ובכל מה שקשור אלייך...
הקב"ה נתן, ונותן לך עדיין, את הטוב ביותר!

בקשר לחתן המיועד – את ממש לא צריכה לדאוג...
הפוך - הרבה בני/בנות זוג מחפשים את זיווגם, שיהיה עם תכונות טובות, בוגר ומשלים עם חסרונות חברו (החיצוניים והפנימיים).
הרי זוג אמור גם לבנות [אחד את השני], על כל יתרונותיהם וחסרונותיהם.

אותו דבר לגבי חברותייך וידידותייך, רק [האמיתיות] שבהן יאהבו אותך באמת, עם כל מה שיש לך/בך!
ותחשבי על זה – האם את צריכה באמת חברה/ידידה שעושה את עצמה כאילו היא אוהבת אותך?

נכון שצריך להמשיך לנסות להתחבר אליהן, וברור שלא לשנוא אותן, אבל להגיע למצב שאת מתביישת מהן? אז יגידו – סו וואט?

זכית באח נפלא, העדת על זה בעצמך, והוא זכה באחות נפלאה כמוך!

את מוזמנת להתקשר לקו הטלפוני של "חברים מקשיבים" בטלפון מספר: 1599-5000-54 משעה 9 עד 1 בלילה. סודיות מובטחת ונשמח לשוחח!

וכמובן שאת יותר ממוזמנת להגיב לי במייל האישי.

דורון

dozkih@gmail.com