שאלה
בס"ד
שאלתי היא בעניין הקביעה של חז"ל כי אחרי רבים להטות.
זאת הם לומדים מן הפסוק "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת:"(שמות פרק כג פסוק ב).
העניין הוא שלשון הפסוק לא בדיוק מדבר על כל שפסיקה תנתן על פי רוב אלא, התורה מזהירה אותנו לא ללכת על פי רוב שמרעה , ולא להצטרף בקיטרוג על אדם , משום שזו דעת הרוב , למרות שהינך סובר אחרת.
בנוסף רש"י כותב :
"לא תהיה אחרי רבים לרעת -
יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו.
מכאן דרשו:
שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות, שאם יש שנים במחייבין יותר על המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה ובדיני נפשות הכתוב מדבר, ואמצע המקרא דרשו ולא תענה על ריב, על רב, שאין חולקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה, שיאמרו את דעתם.
לפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא לא תהיה אחרי רבים לרעות לחייב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו המחייבין על המזכין.
ולא תענה על הרב לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן." עד כאן דבריו.
אז אינני מבין . האם רש"י חלק על קביעה זו? והרי כל פסיקת ההלכה מושתת על רעיון זה!
וכיצד נדע האם חז"ל הכן צדקו בפרושם כי התורה מצווה אותנו ללכת על פי רוב בעניין ההלכתי?
אשמח לתשובה.
תשובה
שלום
רש"י הוא גם פרשן הפשט וגם פרשן תושב"ע.
כפרשן פשט, הוא אומר שיש פשט לפסוק, אחר מהבנת חז"ל. לפשט יש ערך רב, לא כחולק על חז"ל אלא כרובד נוסף.
אך דרשת חז"ל אינה באה בקריאת הפשט אלא היא עומק כוונת דבר ד', כפי שדרשו חז"ל בבית המדרש. וזה רובד אחר, של תושב"ע.
להבין את המושגים הללו, קרא את ספריו הרבים של הרב ד"ר קופרמן ממכללת ירושלים על פשוטו של מקרא, ספרים שנכתבו ביראת שמים טהורה וברוחב דעת.
כל טוב