שאלה
יש לי אמא שתח' בת תשעים וארבע שעדיין מוחה צלול, אך יש סימנים להתערערות התפקוד המוחי. השאלה המטרידה היא באיזה צורה היא ושכמותה מתקבלים ביום פקודה (אחרי מוות מוחי) לגן עדן. לא, אין זה בדיחה כלל. בתפילה אנחנו מתפללים 'ככלות כוחנו אל תעזבנו' - על איזה כח מדובר שם? האם הצד המוחי של הנפש נשארת שלמה ביום פקודה? האם המודעות העצמית (ביום הדין)נשארת שלמה כבימים שלפני הזיקנה? מאד הייתי רוצה שמישהו יענה לי לפחות באופן חלקי על שאלות אלה!! בברכה עמואל
תשובה
שלום עמואל,
תודה על השאלה המעניינת.
א. אין אנו יודעים הרבה על הנושאים שהעלית. המציאות בה אנו חיים מוגבלת בהיותנו בעלי בשר ודם המשיגים את המציאות בעיקר דרך חמשת החושים שלנו. על כן היכולת שלנו לדעת על מציאות בה גבולות אלו אינם קיימים היא מצומצמת.
ב. בכל זאת ההכרה הפנימית שלנו היונקת מהנשמה והשגותיה מאפשרת לנו לפעמים הצצה לדברים אלו.
ג. ירידת הכוחות הפיזיים והנפשיים שלנו בשנות הזקנה איננה פוגעת במציאות הנשמה. ישנם סיפורים רבים מאוד על אנשים בשעות האחרונות של חייהם, גם אחרי שבועות של חולשה ואף תרדמה, המתעוררים לפני מותם מתוך צלילות מדהימה מתוכה הם נותנים ביטוי לדברים הכי משנעותיים של חייהם. כמה שאדם הצליח בחייו יותר לתת לנשמה להתחבר לעולם הנפש והגוף, כך צליולות זאת מתחזקת בסוף החיים, בדרך כלל.
ד. גם המוח המהווה כסא הדעת, והרצון והבסיס לכוחות החיים בנפש ובגוף והמתפקד ככל הנראה כגשר בין הרוח והנשמה לבין החומר הוא בסופו של דבר מורכב מתאים ומקשרים חשמליים וכימיים. אך היסוד של הקיום שלנו מעבר לגבולות הזמן והמקום הוא הנשמה, שככל הנראה נכנסת בנו כעוברים בימים הראשוניים ממש, דרך מה שנראה בלידה כחור בכתר הגולגולת, והפורחת וממשיכה להתקיים אחר המוות.
ה. אנו מאמינים שבגן עדן הנשמה היא שעומדת לפני כסא הכבוד וזוכה לקיום, ושתעמוד לתחייה בעתיד בתחיית המתים ותתחבר חזרה לעצם הלוז שאינו נרקב בקבר להיות הבסיס לחיבור חדש, נצחי, של גוף ונשמה.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם