אחרי הרבה זמן שוב נפלתי, כל כך קשה לי!

בס"ד

שלום לך שואלת יקרה!
את פונה אלינו וזו ראשיתה של תשובה.
אינני אומרת את זה כדי שתשבי יותר טוב בכסא, אלא בכנות בכדי שתתדעי שכל צעד, רצון ופעולה כלשהי, שלך, לעבר הטוב ומימושו, הינם חלק מתהליך התשובה והתיקון המיוחל.

את מתארת נפילה שהיתה לך לפני כשנה, תהליך של התרחקות מן החטא, התחזקות, ושוב נפילה.

ליצר הרע יש מגוון טכניקות להפיל אותנו לחטא, יש לו טכניקות גלויות וברורות ויש כאלו מתוחכמות יותר.
יש את היצר הרע הדוחף אותנו בפשטות לנפילה, ויש את היצר הרע המתחפש לצדקנות ויושר ובכך משאירנו בייאוש של מקומנו הנוכחי.
נו באמת, הוא אומר, (אחרי שכבר חטאנו) הגעת לשפל כזה, מה את מצפה מעצמך? מה את משחקת אותה עם רצוונות וחרטות, אם לא על מצוות, שימרי לפחות על עקביות. תשארי במקומך, הרימי ידיים, ובעיקר- תפסיקי להשתדל.
זה אותו היצר שחוגג לנו על הדם, ואומר לנו בארס השמור רק לו: ´את רואה, אין טעם´.

וכעת נפלת.
מה את עושה?
איך עכשיו יוצאים מזה עוד הפעם אחרי שזה קרה?
כאן מגיע היצר של אחרי הנפילה וכאילו מוחק בהנף יד את כל הרגעים שבהם יכולת ליפול והתגברת,
הוא מגמד את ההשתדלות ומותיר אותנו כמו בלון מנופח שיצא לו האויר.
מדולדלים ומובסים.
את יודעת כשקראתי את שאלתך, קפצה לי לראש דוקא אימרה של הגאון מוילנא המיוחסת לשמירת הלשון: ["כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו (מלדבר לשון הרע), זוכה הוא לאור הגנוז שאין כל מלאך וברייה יכולים לשער…"]
כל רגע ורגע! כך מגדיר הגאון מוילנא את יחידת הזמן על פיה ניתן השכר על שמירת הלשון , הוא היה יכול להגדיר כל שעה, או להגיד שבכללי ניתן שכר עבור מצוה זו, אבל הוא בוחר להגיד: ["כל רגע ורגע"], יש מצוות כאלו של שמירה- כמו שמירת הלשון, שמירת העניים ועוד- שכל רגע יכול להיות נפילה או קימה, המאבק הוא על שמירה והתרחקות- וכל רגע של אי תשומת לב יכול להביא לנפילה. והשכר הוא על כל רגע, אפילו אם רגע אחר כך נפל האדם, אותה הזכות על הרגע שהתגבר, שמורה ועומדת.
מכאן את יכולה להסיק בוודאות שכל אותם הרגעים שבהם לא נפלת, יקרים ושמורים!

ליצר הרע תגידי: יש טעם! הרבה טעם לכל מה שהשתדלת והתגברת במהלך השנה האחרונה! את יכולה לטפוח לעצמך על השכם! שנה של התגברות! 365 ימים (טוב נו, את יכולה להוריד שבתות וחגים), 24 שעות ביממה (בהנחה שאינך נוהגת לישון) - מקנים לך אינספור שעות התגברות!
אינספור השתדלויות!
אינספור זכויות!
ניסית אחרת, התחזקת, נמלטת מזה - כל זה לא הולך ריקם.

אני מדגישה כל כך את הערך של כל מה שעשית כי זה נותן תקוה להמשיך בתהליך.
בנפילה שלך אין חזרה אמיתית לאותו המקום של לפני שנה, כי מאז עברת ובנית בתוכך הרבה,
בנפילה זו בורא עולם קורא לך שוב להתגבר, שוב להתבונן, ממקומך הנוכחי, האחר, ומפה לצמוח עוד קומה, את נקראת לדייק את עולמך הפנימי ולברר: מה צריך חיזוק? איך אני יכולה להוסיף עוד קומה? איך אני גדלה?
צריך שתזכרי טוב טוב שזו באמת יכולה להיות הזדמנות בשבילך, לפעמים יש מן שאננות כזו שנכנסים אליה, ורק הזעזוע של אחר הנפילה פתאום מעורר, במבט לאחור לפעמים יודעים להגיד- חבל שנפלנו, אבל טוב שזה היה בשלב כזה ולא מאוחר יותר, כך יצאנו מן השאננות.
הנפילה הזו כאילו מכריחה אותך להסתכל על עצמך, את לא יכולה להמשיך באדישות של התנהלותך הרגילה, יש פה הזמנה לייאוש או לגדילה- ואת בצומת נדרשת לבחור.

אני חושבת שכבר התחלת לבחור-
לתהליך התשובה הגדירו חז"ל שלושה שלבים מסודרים ומוגדרים:
חרטה (בכית),
וידוי (בקשת עשרות פעמים סליחה, שלחת אלינו שאלה),
קבלה לעתיד- לא נשאר לך אלא להאמין בכח שלך שכבר הוכח בשנה האחרונה, להאמין בערך של השתדלותך, ולקבל בסייעתא דשמיא שלשם את לא חוזרת! אינך רוצה בכך!

מצרפת קישורים לשני מאמרים שיעזרו בע"ה:
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=35814
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=5407

מאחלת הרבה טוב,
שתזכי להאמין ולחוש בגודלך האמיתי.
פה לבירורים וביאורים
צופיה.
tsofia641@gmail.com