אחיי הגדולים חזרו בשאלה

שלום לך שואלת יקרה,
משמח לראות שאת אוהבת את המשפחה שלך, דואגת לאחייך ומוכנה להשקיע בהם בלי סוף. לא קל לחיות במציאות עם שוני כה גדול, והקושי שלך מובן.

לפני שאשיב לשאלתך, אני רוצה להעיר על קושי שטמון בשאלה שלך – לא פרטת לגבי אחייך הגדולים איזה סוג של חוזרים בשאלה הם: האם הם הפסיקו לשמור תורה ומצוות אבל אוהבים את המסורת, או שהם לא סובלים את הדת והיא שנואה עליהם. יש הרבה סוגים של חוזרים בשאלה, ולכל מקרה מגיבים אחרת... הצמצום בתיאור המציאות מקשה על התייחסות מדויקת מצדי.

בכל מקרה, אחייך הגדולים אינם לב העניין, אלא דווקא האחים הקטנים שלך. את דואגת להם, ומעוניינת שהם ישאפו להישאר דתיים, ולא ללכת בעקבות האחים הגדולים שלהם. מעבר לכך שהרצון שלך הוא יפה מאוד והאכפתיות שלך מבורכת, חשוב שיהיה לך ברור שלא משנה מה יקרה בעתיד – את לא האחראית הבלעדית. בראש ובראשונה, בני אדם בוחרים את דרכם בעצמם, למרות שבהחלט ניתן לנסות להשפיע עליהם, ולכן אין ספק בכך שהאחריות מוטלת עליהם. מלבד זאת, את האחות שלהם ולא הורה. עובדה זו משפיעה גם על מידת האחריות שלך, וגם על הצורות שבה נכון שתנסי להשפיע על אחייך.

אינני יודע כיצד ניסית להשפיע על אחייך, אבל אנסה לתת קווים כלליים לדרך ההשפעה הנכונה שנראית לי.
האחים הקטנים שלך רואים שני סוגים של חיים (לפחות): חיים של שומרי מצוות, וחיים של מי שאינם שומרי מצוות. הם מתבוננים וחווים את הצורה שבה את חייה את חייך, וגם את האופן שבו האחים שלך מתנהגים. והם צריכים לבחור מתישהו מה הם רוצים ולאיזו דרך הם מעוניינים להשתייך.
אני חושב שכדאי לבחור בדרך של "עשה טוב" יותר מאשר כזו של "סור מרע", ואסביר את עצמי. חשוב להעשיר את העולם הפנימי והיהודי שלנו, כדי שהם יחושו את המתיקות והחשיבות של הקשר אל היהדות, התורה והמצוות. אפשר לדבר דברי תורה שנוגעים אליהם (וכמובן שגם אליך), להראות להם דברים מעניינים שמצאת (בהנחה שהם יידבקו בהתלהבות שלך), ולדבר על ערכים שלדעתך נכונים יותר בחברה הדתית.
הדרך של סור מרע, שממנה אני מבקש להימנע, היא דיבור ישיר על הרוע והשליליות שמצויה בצורת החיים החילונית. אני חושב שהכי חשוב שתשדרי לאחים שלך את השמחה שלך, בכך שאת שומרת תורה ומצוות. זהו שדר שלא עובר באמצעות וויכוחים והתנצחויות בשאלה – מי יותר טוב, אלא בחיים הפשוטים. אור מאיר, ולכן אם את תחיי בשמחה ובתחושת משמעות – אחייך יראו את זה וירצו להיות חלק מהעולם של המצוות. אנחנו צריכים שהספינה שלנו תשוט כמו שצריך, ולא יעזור לנו אם נטביע את הספינה השכנה...
מלבד זאת, כדאי לך לשאול את עצמך מדוע האחים הקטנים רוצים להיות כמו הגדולים. יכול להיות שאחייך הגדולים הם בני אדם נהדרים שאפשר ללמוד מהם המון, וגם אם איננו מזדהים עם חלק מהמעשים שלהם – אסור לנו להתייחס אליהם כאילו כל מעשיהם רעים. יכולה להיות משיכה טובה (מעבר לזה שהיא טבעית) אל האחים הגדולים, ואז מה שחשוב הוא ליצור את ההפרדה בין מעשים מסוימים למעשים אחרים: חשוב להבין שבני אדם אינם שחורים או לבנים, ולכן אנחנו יכולים ללמוד ממעשים מסוימים שלהם, ולהרגיש שמעשים אחרים שלהם דוחים אותנו מאוד. וזה טבעי ונורמלי. אבל למרות שזו מחשבה די פשוטה, הרבה פעמים קשה ליישם אותה מבחינה רגשית. את יכולה לשתף אותם למשל בקושי שנוגע אל אחד מאחייך, שמצד אחד הוא עושה משהו שהוא מאוד יפה בעינייך, ומצד שני הוא עושה משהו שאת ממש לא אוהבת, ולשאול את האחים הקטנים האם גם הם מרגישים את הקושי שאת מתארת. בצורה כזו תוכלי להעלות את האפשרות להפריד בין כל מיני מעשים, ולא לתפוס את כולם כטובים או רעים.
עניין אחרון הוא המשיכה אל החופש והאפשרויות הבלתי מוגבלות שקיימות לכאורה בחברה החילונית. קיימת תחושה שמי שאינו דתי יכול לעשות מה שהוא רוצה, ולממש את כל התשוקות והרצונות שלו. וזה יוצר משיכה. אבל יש משהו ילדותי מאוד בשאיפה לעשות תמיד מה שאנחנו רוצים, שהרי כולנו יודעים שאדם בוגר יודע לוותר. וברור לכולם שכשלהורים נולד ילד הם כבר לא יכולים לצאת כל ערב, והם חייבים להיות כפופים לצרכים שלו. בני אדם חייבים בחברה ולא בבועה, ולכן הם גם צריכים ללמוד להתחשב באחרים, ולא לעשות רק מה שהם רוצים. אני לא חושב שזה רעיון מסובך, אבל אחייך הקטנים אינם ילדים גדולים, ולכן הגיוני מאוד שהם נמשכים אל השאיפות הילדותיות האלה.

כפי שאת כותבת, את מגיעה ממשפחה אוהבת, והכי חשוב שתמשיכי להיות מחוברת אל בני ביתך. יחד עם השאיפה לשנות ולהשפיע, את צריכה לזכור שהאחריות איננה מוטלת על כתפייך. בהצלחה רבה!

לכל הרחבה, או נקודה שזקוקה להתייחסות:
חננאל
Hananel8@gmail.com