אזכרות שם בסיפור

שלום אודי,

1. השמות השונים של ה' משקפים צורות שונות של גילוי ה' בעולם, צורות שונות בהן אנחנו יודעים אותו וזוכים לפעמים להיפגש אתו. הדרגות של קדושת השמות נגזרת מדרגת הגילוי עצמו. על כן, למשל, ישנה חומרה יתירה בכל הקשור לשימוש בשם המיוחד, השם בעל ארבע אותיות, שם שקשור לשורש ההוייה כולה ולדרגה ראשונית ביותר של החיות שבה.
2. שאלתך היא חשובה בכל תחומי היצירה. מצד אחד, יצירה חייבת להיות אוטנטית, גם מבחינת מה שהיוצר רוצה להביע וגם מבחינת צורת ההבעה עצמה. מצד שני, אנו נשארים חייבים למי שאנחנו גם תוך כדי תהליך היצירה ומימושו. למשל, שחקן תאטרון לא רק כותב על דמות בסיפור באוםן אוטנטי, כמוך, אלא הוא חייב להיכנס ממש לדמות ולחיות אותה על הבמה, כאילו שהדמות זה הוא בעצמו. כל זאת אינו פוטר אותו מלהיות יהודי השואף לעמוד לפני ה'. גם אם המחזה בכללו יכול להשפיע באופן חיובי כזה או אחר על הקהל, לפי דעתו של השחקן, הוא אינו רשאי לקלקל את עצמו בשביל זה, ולהתנהג או לדבר באופן המחלל את דמותו הפנימית.
3. בעבודה שלי עם אמנים תמיד גיליתי שהגבולות האמיתיים הקיימים בנפשו ובהתנהגותו של יוצר תמיד היו עבורו הזדמנות לפטרונות יצירתיים מדויקים בעבודתו. אמרה פעם ציירת אירופאית ידועה שגבולות החיים שבכל תרבות הם המעצבים את ייוחדו של ההבעה האמנתית הרצינית של אותה תרבות. התנאי ליכולת יצירה אמיתית כזאת היא שהיוצר יהיה אמיתי כלפי עצמו בכל הקשור להפנמת חיוניותם של אותם הגבולות, לא רק יקבל אותם על עצמו כמצוות אנשים מלומדה, מה שתמיד מפריע לתהליך היצירה האוטנטי.
4. למעשה - תנסה ליצור מתוך הגבולות האמיתיים שנוצרים בך מתןך לימוד והתבוננות בקדושת השמות והפנמתם בנפשך. אם במצב זה נראה לך שדמויות הסיפורים שלך חייבים להתבטא בשימוש שמות מסוימים, מה שכמובן מחייב אותך לכתוב את השמות באופן אמיתי - אסור להשתמש בכלל בשם המיוחד* לגבי שמות אחרים אתה חייב להשתמש במקף.

בהצלחה בכתיבתך, דוב ברקוביץ