אזכורן של שתי הלכות

שלום
1. במסכת גיטין (סב, א): "אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו", שנאמר (דברים יא, טו): "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", ורק אחר כך נאמר "ואכלת ושבעת". מכאן שיש לדאוג תחילה למאכל הבהמה, ורק לאחר מכן יכול האדם לאכול 3 . ולא רק אכילה מלאה אסורה לפני שיתן מאכל לבהמתו, אלא אפילו טעימה קלה של תחילת הארוחה אסורה קודם שיתן המאכל לבהמתו (שבות יעקב ח"ג יג; מ"ב או"ח קסז, מ).

2. אסור מהתורה לחלוב בשבת פרה וכל בהמה, משום שבפעולה זו מפרידים את החלב מגוף הפרה, ופעולה זו נקראת 'מפרק' והיא תולדה של מלאכת 'דש', שכשם שאסור להפריד את התבואה משיבוליה, כך אסור להפריד את החלב מגוף הפרה (שבת צה, א). ומנגד אם לא יחלבו את הפרות ביום השבת, ייגרם להם צער גדול, שכן כל פרה חולבת, עטיניה מניבים כמות גדולה של חלב, ואם במשך יום שלם לא ישחררו אותה מן החלב שבעטיניה, תסבול מאוד. לכן התירו חכמים לומר לגוי לחלוב את הפרה ביום השבת. ואף שאסרו חכמים לבקש מגוי לעשות עבורנו מלאכה בשבת, כאן שמדובר בצער בעלי חיים, ביטלו חכמים את דבריהם. (שו"ע שה, כ).

ולהלן הרחבה ומקור התשובות מספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספרים באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=388

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=428