אונס

שלום וברכה

יש טעות נפוצה הקשורה בדין זה.
הנאנסת אינה חייבת כלל וכלל להינשא לאותו אדם שפגע בה כל כך. התורה מחייבת אותו להיות אחראי לגורלה, ואם היא עושה את החשבון שלה ואומרת לעצמה כי עדיף לה להיות נשוי לאותו נבל, ושהוא יהיה אחראי כל ימיו לחייה, ולא להישאר רווקה ופגועה (כי הסיכוי שלה להתחתן היה נמוך) – הוא ייאלץ לעשות זאת, ולא יוכל להתחמק מאחריותו.
סביר להניח שרבות מהנאנסות דווקא הסכימו, וזאת משתי סיבות. כיום, ואולי גם אז, רוב הפגיעות המיניות נעשות על ידי בני אדם המוכרים לנפגעים ולנפגעות, וביניהם חברים, קרובי משפחה וכדו'. פעמים שהנאנסת אכן מרגישה קירבה אליהם למרות הפגיעה בה, והיחסים מורכבים דיים כדי לאפשר לה לקבל את אחריותו. הסיבה השניה היא שבעבר לא הייתה לה אופצייה של ממש להתקיים לבד כנפגעת.

האם זה רלוונטי להיום ? באופן ישיר זה לא רלוונטי. אולם הרעיון כי האנס צריך ליטול אחריות על הנפגעת או הנפגע – הוא רעיון נכון, שצריך ליישמו. נראה לי אפוא נכון יותר, לאור הרעיון היסודי הכתוב בתורה, כי העונש על הפוגעים מינית צריך להיות פחות מאסר (אלא אם כן הם מסוכנים לחברה) ויותר פיצוי ואחריות כלפי הנפגעים. אגב, זו הייתה עמדת שופטת המיעוט במשפט קצב, ואני חושב שהיא צדקה בעמדה העקרונית כי הקנס צריך להיות הרבה יותר גבוה, ושאלת הישיבה בבית הכלא היא נושא שני (לא משני) ולא עיקרי. זוהי הדרך ליישם את הרעיון הכתוב בתורה במובנו היום. אני מדגיש כי אין מדובר באמירה כי זו ההלכה, אלא רק בהשראה שניתן לקבל מעמדת התורה שהאנס צריך לשאת את הנאנסת לכל חייו.


כל טוב