אולי התורה שבעל פה היא סתם המצאה?

בס"ד

שלום לך ותודה שפנית!

שאלה חשובה ויסודית אתה שואל ואני שמח כי אינך מתבייש לשאול.

בכדי לענות צריך להבהיר את מהות הקשר שלנו עם ה´.
הנביאים המשילו את היחס בין עם ישראל והקב"ה וישראל בכמה משלים: עבד ואדון, אב ובן (לדוגמא: "אם אב אני איה כבודי ואם אדון איה מוראי"), אבל במשל הפנימי ביותר נמשלו כבעל ואשה.
וכמובן מדובר על הזוגיות הכי אידיאלית בעולם, שבה הבעל והאשה ממש שותפים ("ביום ההוא תקראי לי אישי ולא בעלי")

ואיך ניתן להבחין במערכת זוגית טובה או כושלת?

מערכת טובה מושתת על אמון והבנה, הבעל והאשה סומכים זה על זו שכל אחד נמצא בראש של השני כל הזמן. מתוך כך אין הם צריכים לפרט כל פעם מחדש את דרישותיהם, אלא מצפים הם מבני הזוג שיגלו רגישות ומתוך כך יבינו מעצמם את רצון השני.
יתר על כן, הצורך לפרט במקרה שכזה מעיד על חוסר הדדיות בקשר ומצריך טיפול.

כך גם בנמשל שלנו.
בתורה שבכתב הקב"ה חושף לנו מי הוא (ויפה דרשו במדרש על הפסוק "אנכי ה´ אלוקיך"- "אנכי" ר"ת א-נא נ-פשי כ-תיבית י-הבית. כלומר במתן תורה ה´ כתב את עצמו ומסר את עצמו בידינו. משול הדבר למי שמגלה את כל צפונותיו לחברו מתוך אמון מוחלט שהנ"ל לא יבגוד בו).
התורה שבע"פ היא המגלה כי עם ישראל אכן "נכנס לראש" של ה´ ומכאן כל עניין הרמז והדרש.

אני אסביר.
תאר לעצמך כי אדם שאינך מכיר מספר לך דבר מה. מכיוון שאין אתה מכירו- אין בידך אלא להתייחס לפ-ש-ט דבריו, אמנם אם המספר היה חברך הקרוב הרי שהיית מתייחס בעיקר לטון בו נאמרו הדברים ומתוך כך מאפיין את רצונו האמיתי.
האם נאמרו הדברים בטון הרגיל? מדוע שינה חברי מלשונו הרגילה? מדוע שפתו רוטט?
כל מיני פרטים קטנים שכאלה, אשר לזר לא יגידו מאומה- יהיו בעלי משמעות יותר מן המילים הנאמרות עצמן, למכר קרוב.

סיפור קטן להמחשה אפשר למצוא אצל רבי נתן מנעמירוב , תלמידו הגדול של רבינו נחמן מברסלב.
רבי נתן מספר שבעת שרבי נחמן שכב על ערש דווי, והיה יורק דם צעקו כולם למהר ולהביא רופא. ואף רבי נחמן זעק עמהם שימהרו להביא את הרופא פן יאחרו. רק רבי נתן ניסה למנוע מהם מללכת לקרוא לרופאים. "כי אף על פי שקרא ידעתי בו שאין הוא רוצה בזה כלל, אלא מפני העולם שהיו מבוהלים" הנה אפילו שרבי נחמן עצמו אמר משהו, הנה באמת כיוון הפוך, ורק רבי נתן (שעליו העיד רבי נחמן "אין העולם מבין ממני כלום רק רבי נתן ורבי נפתלי קצת") הבין את אמיתות רצונה.

ממילא נוכל כעת להבין מדוע אזנם הרגישה של חז"ל הייתה רגישה כ"כ לשינוי קל שבקלים בטעמים, בפיסוק או בסדר המקראות. מתוך קדושת ה´ השוכן בקרבם עוד היו משתמשים ב"בת קול" (כדברי הגמרא), בנקודת הלב הפנימית עוד חשו את ה´ כ"אישה כשרה העושה רצון בעלה" ולא יכלו בטעות לייחס שינוים דקים אלא למקרה בעלמא.

זהו, אני מקווה שדברי יהיו לרצון
במידה ויש לך שאלות נוספות אז
eyfy156@gnail.com
או דרך האתר

בהצלחה רבה
וחורף טופ
אליהו.