שאלה
קצת לא נעים לשאול את השאלה הזאת כשהמצב כל כך רגיש,אבל אולי באמת ההתנתקות תביא תועלת למדינה?אני נגד ההתנתקות כואב לי על המתנחלים,כואב לי שאדמת ארץ ישראל ניתנת לאויבים שלנו וכואב לי על הקרע בעם.
אך אולי עכשיו המתנחלים יעזרו להפריח את השממה בנגב ובעוד מקומות מוזנחים בכל חלקי הארץ,המתנחלים הם אנשים כל כך איכותיים ומאמינים ועכשיו הם יוכלו להפיץ את האיכות שלהם בארץ שעד עכשיו הייתה מרוכזת במקום אחד(רצועת עזה).גם יכול להיות שעם כל המשאבים שיש להם הם יוכלו להקים מפעלים וכך לספק מקומות עבודה למובטלים הרבים בארץ.
אני יודעת שזה קצת לא בסדר לחשוב ככה אחרי כל כך הרבה כאב שהם עברו אבל אולי ההתנתקות תעשה טוב למדינה.
תשובה
שלום רב
אני שמח שאת שואלת, ואכן דרכה של תורה היא כמו שאת הולכת בה, לנסות לראות גם מתוך הדברים הלא מעימים ולא טובים, איזה דברים טובים עשויים לצאת מהם, אם כי הדבר צריך זהירות, שכן בסופו של דבר כל הדברים האלו הם הערכות, רעיונות של נסיון להסתכל טוב, למצוא נקודות אור, אך שתי נקודות צריך לזכור כאשר עוסקים בדברים אלו:
1. צריך לזכור כל הזמן שהדבר הוא רע. שהמעשה שנעשה הוא חטא חמור גם כלפי עם ישראל וגם כלפי ארץ ישראל. גם כלפי אנשים שפתאום מהיותם שלוחים וגאוות העם, פתאום לההיפך לפליטים חסרי בית, שכל מהלך חייהם הופר, וגם ארץ ישראל אשר נקרעה לגזרים וניתנת לשונאי ישראל, בתים נהרסים, מפעל של בניה ושל ציונות נהפך לתל חורבות, זהו פשע שקשה מאד יהיה לסלוח עליו. פעמים כאשר מחפשים דברים טובים, שוקעים כל כך בדברים אלו, שממילא כבר שוכחים את הכאב, מזכירים אותו אך לא מרגישים אותו. כבר שמעתי אנשים המדברים על ההתעלות הגדולה שהיתה באותו הזמן, על הפתיחות בעם ישראל וכו´, ודבר זה בהחלט כואב, שבעוד שאחינו מחפשים את דרכם, שוכנים חסרי אונים במקומות לא קלים, והנה כבר אחרים מדרים על ההתעלות הגדולה. הדבר דומה למוות, שאנו יודעים שיש במות התעלות גדולה לאדם עצמו (כמו שמופיע בספרים) ויבוא אדם אל המשפחה היושבת שבעה וידבר באריכות על ההתעלות הגדולה ועל השמחה שזכינו לכך, כמובן שאנו מבינים שאין לכך מקום. אמנם גם אם הדברים נכונים צריך לבחון היטב את המקום של הכאב והקושי, את הצער על החטא הנורא מול התועלות שיצאו מכך.
2. צריך לדעת שמכל דבר רע יש תוצאות חיוביות, אך אנו מתפללים לה´ שיבואו הדברים הטובים שלא מתוך הצער ולא מתוך המשבר אלא באופן האידאלי, באופן של שמחה ושל בניה טובה ולא מתוך מצב של משבר. אמנם אנו מאמינים שכל מה שעושה ה´ הכל לטובה, אך גם אנו מתפללים שלא נדע צער ושלא נסבול כלל, ובמיוחד כאשר אנו רואים את האנשים סובלים, וכאשר אנו רואים את הצרות, קשה לדבר אך ורק על הדברים הטובים, אלא צריך לברר את הבעייתיות שיש בדבר, לדעת שכאן היה דבר נורא! דבר נורא שגם הדברים הטובים שיצאו ממנו לא יטשטשו אותו.
3. צריך לדעת שבשלב המשבר אנו לא יכולים לדעת מה תהיינה התוצאות החיוביות שתצאנה מכך. דומה הדבר לאדם שהיה על הר וירד אל העמק וכעת הוא יודע שכאשר הוא יעלה אל ההר הבא הוא יראה שוב דברים גדולים וחשובים אך כעת כאשר הוא בתוך העמק הוא מרגיש את הקושי והנסיון לדמיין מה יראה בהר הבא יש בו לפעמים גם שקיעה בדמיונות, שכן באמת הוא לא יכול לראות כעת את הדברים האלו שיראה על ההר הבא. כך גם בתוך המשבר שעובר על עם ישראל, קשה מאד לראות את התוצאות החיוביות שיצאו מכך, שכן אנו עכשיו בעצם המשבר, בעצם הכאב והקושי. אפשר כמובן לחשוב הרבה דברים, אך האם באמת אלו דברים רציניים או שמא הם דמיונות? לדוגמא, האם הישוב של הנגב הוא באותה מעלת חשיבות כמו יישוב יהודה ושומרון שהם מקומות שהיישוב בהם מחזק הרבה יותר את אחיזתנו בארץ? וכי חבל עזה היה מקום מיושב כל כך שחבל היה על ריכוז האנשים שם? בודאי שישבו יותר בנגב אך קשה לי לראות בכך נחמה, אמנם בטוח אני שה´ חשבה לטובה, ויצמחו מכך דברים טובים, אך להצביע על דברים אלו אחרים, קצת קשה לי.
אך באופן הכללי הגישה היא נכונה, שחשוב לדעת להסתכל בצורה חיובית על הדברים, לנסות לראות דברים טובים שיכולים לצאת מהדברים אלא שצריך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל, לדעת שזה נסיון להקל על הראיה של המצב, שזה בהחלט דבר שיכול לעזור, אך במיוחד כיום להציג את הדברים הטובים שאנו חושבים שיכול לצאת בצורה פשוטה, זה גורם להרגשה שהדיבור על הרע שבדבר הוא לא באמת רציני.
לכן את צודקת ואנו בטוחים שיצא מכך דברים טובים, גם אם יקח זמן עד שנדע אילו דברים, אך אנו מאמינים בני מאמינים, ואנו יודעים שגם אם כעת קשה יותר לראות, זהו תפקיד מתפקידי האמונה שלנו.
בברכה
יצחק.