שאלה
שלום כבוד הרב,
אני נשואה שנה וחצי ומאד קשה לנו .ולא מרגישה שבנינו משהו,פשוט הכל נמרח. וקשה להגיע להסכמות.
בעלי אוהב אותי מאד ומכבד אותי,אך אני מרגישה שלא כ"כ אוהבת אותו ומרגישה כבויה ,חסומה,ממורמרת.פחות מכבדת אותו ופחות מקשיבה לו,פשוט הלב שלי אבן .ואני רואה ששתינו סובלים מכך ולא אכפת לשתינו כבר לקום וללכת,פשוט אני מושכת את הקשר על מנת לא להישאר לבד.וכן כי נוח לי מבחינת תנאי מחיה,בעלי מפרנס אותי בכבוד .וכל התחושות הללו נובעות מהיתנהגיות מסוימות,או בגלל שהוא מרכיב משקפיים (לוק של חנון)הוא חמוד אך לא חתיך,יפה שמושך את ליבי. חשבתי שניתן לשפץ פה ושם(כגון: הסרת משקפיים בלייזר,לבוש אופנתי ויפה).לא יודעת מה לעשות כבר,זה מתסכל אותי .ואנו רבים הרבה על שטויות קטנים,אנו ילדי אותו מזל ובגדול יש לנו את אותו אופי.(יש דברים שאנו משלימים את אחד השנייה),וכן אנו לא מספיק בוגרים.ואין לנו מספיק זמן איכות ובילויים שיכול כן לקשר נפשית.
לא יודעת מה לעשות...אולי לחכות בעזרת השם בקרוב שהילד הראשון יביא עימו את האור,השמחה.?!
תשובה
שלום וברכה
איני יועץ נישואין מוסמך, וממילא אני לא יכול לשמש בתפקיד החשוב של ייעוץ לכם ביחד מה נכון לעשות. צריך ללכת לאיש מקצוע.
מה שאני כותב הוא עזרה ראשונה בלבד.
א. אתחיל מהסוף: לא בונים את הזוגיות על בסיס הציפייה לילד, וילד מביא אמנם הרבה אור ושמחה אך לא פותר בעיות של זוגיות בין האיש ובין האישה. אולי כדאי שתבררי קודם את מהות הקשר ביניכם לפני שתביאי ילד לעולם, כיוון שקיימת סכנה כי "תיתקעי" בחיי נישואין שאת לא חפצה בהם והוא לא חפץ בהם, וברכה גדולה זה לא יביא לילד.
ב. חיי נישואין לא נועדו לסבל הדדי. דווקא משום כך קבלתי החלטה משמעותית לא להניח למצב הזה להתמיד, כי אם ללכת לאיש מקצוע ולבדוק מה אתם יכולים לעשות האחד לקראת השני.
ג. זה לא יהיה לך טוב ולא יהיה הוגן כלפיו להמשיך בחיי נישואין בשל נוחות של תנאי מחיה. לא לשם כך נוצרו החיים.
ד. את בעצמך כותבת כי אתם לא מקדישים מספיק זמן לזוגיות ביניכם. למה ? אולי תפנו את הזמן הזה, כיוון שהוא חשוב מאוד.
אלה מעט עצות שאני יכול לתת כעזרה ראשונה, אך כאמור הן לא באות במקום עבודה רצינית ומקצועית על החיים שלכם.
כל טוב והרבה שלום ושמחה