אהבה

שלום,

הביטוי שציטטת אכן מופיע במשנה במסכת אבות, פרק ה משנה טז. כדאי לך לעיין במפרשים שונים על המקום.
פירוש המשנה הוא, שכאשר אדם אוהב מישהו מסיבה מסויימת, ברגע שתסתלק הסיבה נגטרמת לאהבתו, גם אהבתו תסתיים.
המשנה מביאה כדוגמא לדבר את אהבת אמנון ותמר. אמנון לא אהב את תמר אהבה טהורה ואמיתית, אלא בגלל יופיה. וברגע שהדבר לא הועיל לא יותר, הוא נהפך לשונא הגדול ביותר שלה.
ולהפך, אהבת דוד ויהונתן. למרות הרבה קשיים ומחלוקות שהיו אמורים להפריד ביניהם, אהבתם לא נחלשה.
אהבת האדם את עצמו, היא אהבה התלויה בדבר. אדם שאוהב את חבירו או חברתו מתוך אהבה עצמית, ורק כי הם מספקים לו איזשהו צורך, זוהי אהבה שסוף לה.
ואילו אדם שבאמת אוהב את האחר, מקבל אותו כמו שהוא, על כל חסרונותיו ומגרעותיו, ולמרות כל הקשיים והאתגרים. זוהי אהבה שאין לה סוף.
עלינו לחנך את עצמנו לדעת לזוז הצידה ולא לשים את עצמנו במרכז החיים, ומתוך כך נוכל להגיע לאהבה שאיננה תלויה בדבר.


כל טוב

ידידיה