שאלה
שלום...
יש לי שאלה שמטרידה אותי זמן רב..ואודה לך אם תענה לי עליה..
נושא האהבה הוא נושא מאוד מורכב.. יש אלף סוגי אהבות אבל אני רוצה לנגוע באהבה שבינו לבינה. המסגרת הדתית ממעטת להרבות בנושא הזה, נכון שמלמדים איך בעל צריך לכבר את אישתו ולהוקיר ולאהוב אותה יותר מגופו אבל ביחס להרגשה שאדם מרגיש ברגע שהוא מתאהב זה נראה כי עושים בקרב הציבור הדתי את האהבה דבר פעוט ולא מייחסים לו חשיבות גדולה... זה לדעתי הרגש הכי חזק שיש אנשים השתנו בגלל האהבה אנשים התאבדו, אנשים שרו סרנדות לאהובת ליבם, בכו, קפצו מאושר, ומה לא ..
אי אפשר להיתכחש לרגש הזה ולעוצמה שלו. אצל החילונים שרים על האהבה הזו מדברים עליה ואילו בקרב הדתיים ממעטים לפתוח את הנושא הזה ולמה???
ונכון שאסור על פי ההלכה חבר וחברה אבל איך אפשר לבקש מבני נוער לוותר על הרגש הזה?! זה בילתי אפשרי כי מניסיון זה יותר חזר מאיתנו...
תשובה
שלום
היהדות דוגלת באהבה אמיתית כרגש בסיסי בפרט בקשר שבינו לבינה הרגשה האמורה ללוות את האדם בכל התנהגויותיו אל זולתו ולא רק בשירים סרנדות ובכיות שהם יפים לשעה קלה אך לא לקשר מתמיד.
תכלית אהבת איש ואישה היא יצירת בית משותף ולא רק לשם הבילוי משותף למרות שהוא בהחלט חשוב.
לצערנו בעולם הרחוק מתורה וערכיה יש טשטוש גבולות מוחלט בין אהבה לבין תאוה הראשון מבורך והשני הרסני
לכן היהדות מעדיפה את האהבה שבלב עם הצניעות ומתרחקת מהבעת רגשות מוחצנת כשזו אינה מראה על מה שבלב.
בברכה
שמעון פיזם