שאלה
אני יוצאת מזה שנה עם בחור דתי. אני חדשה לדת ולומדת את הדברים צעד אחר צעד. אנחנו מאוהבים מאוד, מדברים כבר זמן מה על חתונה - אבל דבר אחד מאוד מפריע לחבר שלי.
אני לא מוכנהלשמור את מצוות הנידה.
זה לא שיש לי משהו עקרוני נגד קיום מצוות (ואפילו לא כאלה שאני לא מבינה את הטעם להן). אני מבינה ומסכימה עם זה שיש משהו יפה בלקיים מצווה כי היא מצווה ולא כי אני מבינה או מזדהה עמוקות עם הטעם אליה.
אבל את המצווה הזו אני פשוט לא מצליחה להבין, קשה לי להאמין שכך הקב'ה רצה שנתנהג ויותר מזה - שזוג אוהבים לא יחיו ביחד ויקימו משפחה שומרת מצוות יחד - רק בגלל הסוגיה הזו.
האם אתם חושבים שיש אפשרות לא לקיים את המצווה הזו בשם דברים אחרים, חשובים (לי) לא פחות?
אם הייתי חושבת שאני יכולה להדחיק את ההרגשות האלה ופשוט להסכים להתנהגות החיצונית של שמירה על המצווה בלי שום מחויבות אמונית הייתי עושה את זה כנראה. אבל אני חוששת שאני אתעורר בעוד כמה שנים ואגלה שמשהו מאוד מרכזי שאני עושה בחיים שלי מנוגד לאמונותי.
אני לא רוצה לגרום לו להאמין פחות - אבל אני גם לא רוצה שזה יהיה המכשול בינינו לבין החתונה.
תשובה
בע"ה
שלום רב,
אני מצטער שאינני יכול לענות כרגע בהרחבה שבודאי נדרשת לשאלה כזאת.
אני מציע שתקראי את הספר,"סוד הנשיות היהודית" של הגב' תהילה אברמוב,(נמצא בכל חנות ספרים) ויהיה לך אולי יותר קל לגבש את מחשבותייך והחלטתך.
מה שברור הוא שלא ניתן להקים משפחה ללא היסוד הזה של שמירת הלכות טהרת המשפחה. מצב שבו חיי האישות והקירבה הגופנית של בני הזוג הם אסורים, הוא בלתי אנושי ובלתי אפשרי.
אין שום אהבה שיכולה להתגבר על כך, והההכרעה צריכה להיות שהקשר הזה לא יוביל כך לחתונה, עד כמה שזה מצער.אבל את גם צודקת שלא טוב יהיה אם תעשי את הדברים בהרגשה של "אילוץ".
בהצלחה, אליעזר