אהבה בשפת האהבה

שלום.

אהבה זו תכונה שצריך לעבוד קשה בשביל לקנות אותה.
אהבה זו אומנות שצריך ללמוד אותה. ואחרי המעשים נמשכים לבבות .
עיין נא בתשובתי " מה זאת אהבה" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=21113

כתב הרב קוק בספרו מידות הראי"ה: ["האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל. אהבת כל המעשים כולם היא קודמת לכל, אח"כ אהבת כל האדם, אח"כ אהבת ישראל שהיא כוללת הכל". ]

כלומר, כדי להגיע לאהבת ישראל צריך לאהוב. צריך לאהוב וצריך [להתאמן ]כדי לאהוב, כי אהבה זו אומנות.

ברגע שאדם אוהב במהותו הוא יכול להגיע לאהבת ישראל שהיא הקומה העליונה אחרי אהבת המעשים ואהבת האדם.

אעתיק לך את דבריו של רבי שמעון שקופ בהקדמה לספרו "שערי יושר":
["והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו, הם בצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאתנו, וסגולה זו היא שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה"אני" שלו, כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו, האיש הגס והשפל כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו ובגופו, למעלה ממנו מי שמרגיש ש"אני" שלו הוא מורכב מגוף ונפש. ולמעלה מזה מי שמכניס לה"אני" שלו בני ביתו ומשפחתו, והאיש ההולך עפ"י דרכי התורה ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל, שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית. ועוד יש בזה מעלות של איש השלם ראוי להשריש בנפשו להרגיש שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו. והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה כולה. ולדעתי מרומז עניין זה בכאברו של הלל ע"ה שהיה אומר אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני. שאם יצמצם את ה"אני" שלו בחוג צר כפי מראית עין, את "אני" זה מה הוא, הבל הוא וכאין נחשב, אבל אם תהיה הרגשתו מאומתת, שכללות הבריאה הוא האדם הגדול והוא ג"כ כאבר קטן בגוף הגדול הזה, אז רם ונשא גם ערכו הוא, שבמכונה גדולה גם מספר היותר קטן אם רק משמש כלום להמכונה, הוא דבר חשוב מאוד, שהכלל בנוי מפרטים ואין בכלל אלא מה שבפרט. וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם להיחידים הוא רק בתור גזברות, ע"מ שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו". ]

להרחבה יש לעיין בספר "אומנות האהבה" שכתב אריך פרום.