אדישה לצרות של עם ישראל

בס"ד

שלום לך שואלת יקרה!
סליחה על הזמן שחיכית לתשובה, יש עומס על המערכת ולכן התשובה התעכבה.
את מעלה בעיה שלצערי אפשר לפגוש אותה הרבה, כי כשאנחנו חיים בארץ ישראל, עם כל הצרות שרודפות אותנו, אפשר להגיד ש"התרגלנו" למצב הזה... הלב שלנו, כדי לא להיפגע שוב ושוב פשוט אטם את עצמו במובן מסויים, וככה נוצר מצב שכשמשפחות מתפרקות - אנחנו לא תמיד עצובים...

אני רוצה לשתף אותך בחוויה אישית. לפני כמה שנים טסתי למסע לפולין, ושם רואים וחווים דברים מזעזעים, דברים קשים ועצובים, וכל המסע הפריע העניין שאני לא בוכה. היינו בטרבלינקה, אושויץ, יערות עם קברי אחים עצומים, והלב שלי היה אטום לזה. דיברתי על הנושא הזה עם המורה שלי, והיא אמרה לי משהו כל כך נכון - לפעמים קשה לנו להתחבר לעצב ולכאב העצום הזה. זה כאב כל כך גדול, שאנחנו בקטנותינו לא מצליחים לגעת בו. אם ניקח סיפור של משפחה אחת שהיתה באושוויץ וננסה להתחבר אליה - ממילא יהיה לנו הרבה יותר קל להתחבר לכאב הכללי.
אז העצה שלי אליך בהקשר הזה - תנסי להתחבר לפרטים שבכל סיפור. לדוגמא הפיגוע באיתמר, לקרוא כתבות שכתבו עליהם, תמונות, סיפורים על החיים שלהם, לנסות לדמיין איך הם כמשפחה היו יכולים לחגוג את ליל הסדר, ואיך הילדים הולכים לחגוג אותו...

יש הבנה נוספת שבהתחלה היא שכלית, אבל ככל שנגיד את זה לעצמנו יותר ויותר, היא תעבור גם לרגש, והיא שבאמת, בעומק הדברים - משפחת פוגל הם הדודים שלנו, הם האבא ואמא שלנו, הם האחים שלנו. היופי שבעם שלנו הוא שכולנו חלק מגוף אחד. אם קיבלנו מכה ביד שמאל - גם רגל ימין צריכה להרגיש כאב, כי זה הכל אחדות אחת. אם נגיד את זה לעצמנו שוב ושוב, בסוף גם נרגיש את זה בעז"ה.

עד כאן דברים בכללי, אבל אני רוצה להתייחס לעוד נקודה יותר פרטית. יש אנשים שמטבעם הרגש הוא הדומיננטי (היותר חזק) ויש אנשים שמטבעם השכל הוא הדומיננטי. תנסי לבחון איזה סוג בן אדם את, יכול להיות שתגלי שבאופן כללי את לא בן אדם "רגשני" יותר מדי, ואז ממילא זה מתבטא גם בצער על דברים שקורים. אם גילית שבאמת זה המצב, אז דבר ראשון את יכולה להיות פחות מודאגת מהתגובה שלך לפיגועים, כי כמו שאת לא שמחה באופן קיצוני, את גם לא עצובה באופן קיצוני. דבר שני, אם גילית שזה אכן כך וזה מפריע לך, תנסי לעבוד על הרגש, זה מתחיל בדברים מלאכותיים כמו להתלהב מדברים שלא בהכרח מלהיבים אותך, להיות יותר רגישה לאנשים שסביבך וכו´, וככה לאט לאט הלב נפתח.

ועצה אחרונה שתמיד נכונה - תתפללי על זה, תתפללי לה´ שיפתח לך את הלב, את הרגש, שתצליחי להתחבר לכל חלקי עם ישראל בשמחות ושלא נדע גם בצרות.

הרבה הצלחה ושנשמע רק בשורות טובות!
חג שמח של גאולה אמיתית!
ואם משהו מדברי לא הובן או שיש עוד שאלות, אשמח לענות דרך המייל.

נגה

noga1212@gmail.com