אבלות על אב

שלום מורן,

יישר כוחך שיש לך קשר כזה עם החניכות שלך ושאת מעוניינת לעזור להן בשאלות כאלו.
אני בטוח שכבר שוחחת אתה על העניין באופן אישי. בכל זאת אציע שחשוב לנסות לשוחח אתה על כך שדיני אבילות אינן רק ביטוי לקשר רגשי ושל קירבה. זה חלק מהעניין - אבל לא הכל. כל יהודי, גם אם היה רשע, יש לו נשמה טהורה. כאשר נשמה עוזבת את העולם הזה יש להתאבל עליה - במיוחד אם יש לאדם רק צאצא אחד מוטל על אותו אדם להתאבל על הנשמה שהלכה לה. גם אם הקשר היה קשה או שלא היה קיים בכלל נשאר הקשר בין הנשמות, ואותו קשר הוא רק ממקום של מפגש הטהרה עם הטהרה. אפשר להבין שהחניכה שלך נרתעת מכך שיש בתוכה משהו מאבא שכזה. אבל צריך להדגיש שבודאי בשורש של אותו אבא, עם כל הקושי, הייתה נשמה טהורה שהייתה בקשר עם הנשמה הטהורה שלה.
יחד עם זאת, ננסה למצוא מקום להקל. אבלות על אבא ועל אמא, לא עלינו, היא האבלות החמורה ביותר, במיוחד אם מדובר בצאצא אחד. בכל זאת יש להציע כמה דברים:
א. חשוב שהיא תדאג (יחד עם אמא שלה אם אפשר) שמישהו יגיד קדיש עבור האב באופן קבוע. אם אין לה כסף לתרום לישיבה שיעשו זאת, ואמא לא רוצה לעזור, אז יש לפנות למדריכים בשבט שידברו עם הרבנים שלהם למצוא עזרה בעניין.
ב. אפשר להקל בהשתתפות באירועים הקשורים בענייני קדושה. היא יכולה ללכת להתארח בשבתות ובחגים אצל חברות* בסעודות מצווה כמו חתונות תעזור לחתן ולכלה במשהו ותשתתף בשמחתם אבל לא תרקוד כמו שהיא רגילה, תלך לאירועים שיש בהם מוזיקה יהודית שמעוררת את הנפש.
ג. בקשר לאירועים משפחתיים היא צריכה למצוא את האיזון הנכון - שתשתתף באירועים כאלו ושלא שתישאר לבד בבית, אך ללא השתתפות בצד החוגג והמבטא השתוללות של שמחה שבהם.
ד.בכללי הכיוון הוא להקל באירועים שיש בהם משהו שתורם לה לנשמה, ומצד שני עדיין לא להשתתף עם אחרים באופן שהעיקר הוא לשמוח ולחגוג.
מקווה שזה יעזור. אפשר להמשיך להיות בקשר אם מתוך הדברים האלו יש שאלות נוספות.
בברכה, דוב ברקוביץ