אבא שלי מבקש ממני כסף

שלום
אל תתנו לו כסף.
נאמר בספר דברים( טו, ז): " כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיך" ומכן למדו חכמים שיש להקדים את היותר עני ורק אחר כך את אחיך. ובמקרים שיש חשש שהכסף ילך לצרכים מיותרים או שליליים, אסור לתת כסף אלא רק מצרכים. שהנכשל ונותן צדקה לעניים שאינם הגונים אין בידו שכר מצווה (ב"ק טז, ב). וקל וחומר כשמדובר במשפחה צעירה שהכסף בא על חשבון חיסכון.
וכן שמעתי ממו"ר הרב אלעזר מלמד שליט"א שהורה כך למעשה במקרה דומה.

ולהלן הרחבה מספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיינו בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8296

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7238

ברכה אייל משה

שלושה עקרונות ישנם בסדר הקדימה, והם אותם העקרונות שלמדנו במצוות ההלוואה (ה, הלכות יא ויג).
שלושת העקרונות רמוזים בפסוק (דברים טו, ז): " כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן".העיקרון הראשון הוא " אֶבְיוֹן", את היותר אביון, היינו יותר נצרך לעזרה - יש להקדים, לכן יש להקדים הנצרך למזון על פני הנצרך ללבוש, ואת הנצרך ללבוש על פני הנצרך לרהיטים. העיקרון השני: " מֵאַחַד אַחֶיךָ", את מי שנחשב יותר אַחֶיךָ - צריך להקדים. לכן הורים קודמים לבנים גדולים, בנים קודמים לאחים, אחים קודמים לדודים, ודודים קודמים לבני דודים. העיקרון השלישי: " בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ", עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. כשיש התנגשות בין שני עקרונות, העיקרון הראשון קודם לשני, והשני לשלישי (כפי שהתבאר לעיל ה, יג). עוד הלכה למדנו מהפסוק, שעניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוץ לארץ, שנאמר: " בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שו"ע רנא, ג).


דקה לקיום על ידי גבאים הגונים וחכמים


יש אנשים שאי אפשר להעמידם על רגליהם. עקב בעיות גופניות או נפשיות הם אינם מסוגלים לפרנס את עצמם ואת משפחתם, וחובה עלינו לעזור להם להתקיים. אולם גם במקרים אלו, יש צורך להשגיח שכספי הצדקה ינוצלו כראוי, למזון ולבוש, וחינוך הילדים לתורה ודרך ארץ. ולא לקניית מותרות או הימורים או משקאות חריפים. במקרים שיש חשש שהכסף ילך לצרכים מיותרים או שליליים, אסור לתת להם כסף אלא רק מצרכים. כללו של דבר, הנותן את כספו לצדקה בלא לדעת כיצד ינוצל, יתכן מאוד שיטעה בעניים שאינם הגונים. והנכשל ונותן צדקה לעניים שאינם הגונים אין בידו שכר מצווה (ב"ק טז, ב).
לכן חשוב כל כך לתת צדקה דרך גבאי צדקה הגונים וחכמים. הגונים כדי שלא ימעלו בכספי הצדקה. אולם הצדיקות לבדה אינה מספיקה, הגבאים צריכים להיות גם חכמים ופקחים. חכמים שמכירים היטב את המציאות, ופקחים להכיר רמאים.

בכל מצב צריך לעודד את העני לעבוד
גם כאשר אין סיכוי שהאדם יצליח לפרנס את משפחתו בלא עזרה, צריך לתת לו צדקה בדרך שתעודד אותו להמשיך לעבוד. בדרך שתגרום לו ולמשפחתו לכבד את עבודתו, ולדעת שיש לה ערך. בלא זאת, הוא עלול להעדיף את הכסף הקל שבא מהצדקה על פני הכסף הקשה שבא מעבודה. אבל באמת לא ייטב לו מכך, להיפך, הוא יהיה שפל בעיני עצמו ובעיני משפחתו. קיום שכזה ישפיע לרעה עליו, ועלול לפתח אצל ילדיו אופי מקולקל.
פעמים רבות גבאי צדקה חכמים צריכים להתנות את מתן הצדקה בזה שהמקבל יעבוד, ועל כל שקל שירוויח יוסיפו לו עוד שקל. לפעמים צריכים למצוא לו עבודה, שהמעסיק מוכן לשלם עבורה סך של אלפיים ש"ח לחודש, וגבאי הצדקה יוסיפו לו במשכורתו בלא שידע עוד אלפיים ש"ח, כדי שהוא ומשפחתו יחשבו שהוא זה שמפרנס בעבודתו המסורה את המשפחה. כך יעזרו גם לקיומו החומרי וגם למעמדו המוסרי בעיני עצמו ומשפחתו.
וכאשר העני אינו מסוגל כלל לעבוד, אזי צריכים לסייע בידו, ולפייסו בדברים, ולומר לו שהכל מן השמים, וגלגל חוזר בעולם, וגם אם הוא שסובל עתה מעניות היה עשיר, ודאי היה עוזר לחבריו, ועל כן כשהוא עני, עליו לקבל צדקה ולהתבונן בצדדים היפים שבחייו ולשמוח בהם, ולדעת שהכל לטובה.