שאלה
לכבוד הרב, שלום!
רציתי ללכת היום לאחד מהמאחזים בשומרון (במסגרת י"א הישובים שמקימים בימים האחרונים)וכשאמרתי זאת לאבי הוא אמר שהוא מעדיף שלא אלך.(הוא חשש שמא יהיה אלימות\ מאסרים וכו')
הקטע הוא שאני יודעת שאם הייתי פותחת יותר את הנושא ומדברת איתו על זה יותר הוא היה (בכנות)נותן בי אמון ואומר שאעשה מה שאני רוצה. ובאמת הייתי יכולה ללכת.
הבעיה היא שמלכתכילה זה לא מה שהוא רצה.
למדתי (בגמרא) שיש מקרים שבהם רצון ההורה הוא כבודם, ולכן אם עלינו לכבד את הורינו אזי עלינו לפעול כפי רצונם. האם זהו הלכה למעשה? לאחרונה ראיתי תשובה של הרב שבה נאמר שאין חיוב לציית להורים, אלא כמובן לכבדם ולירא מהם.(זה היה בעניין שירות לאומי). האם כאן העניין דומה? כלומר-האם יכולתי ללכת למרות שמלכתכילה זה היה נגד רצון אבי, כיוון שאין חיוב לציית?
אשמח אם הרב יוכל לפרט קצת על כל העניין של "רצונו הוא כבודו"(כמה זה הלכה למעשה, וכמה זה שייך להיום וכו')
תודה רבה לרב על זמנו ועל ההתייחסות!
יאירה
תשובה
שלום
'רצונו הוא כבודו' הוא רק במקרה בו הרצון אינו נוגד את דבר התורה ואינו מדבר על דבר אישי של האדם.
אין מצווה להקשיב להורה המנחה נגד התורה, ואין מצווה להקשיב להורה בעניין אישי כגון צבע החולצה או עם מי לצאת לשם נישואין.
כמובן יש להם חכמת חיים וכדאי להקשיב להם, אך לא זו המצווה.
המצווה היא כיבוד ומורא הורים, דהיינו יחס של כבוד לדבריו ודעותיו, ומורא מאישיותו, אך אין זה אומר הסכמה לדבר הנוגד תורה או הנוגד עניין אישי.
גם הקשבה להורה בשאר הדברים היא מצוות כיבוד הורים, ורצונו הוא כבודו, למשל אם אומר אבא לנקות את החדר או להכין לו קפה.
כל הנאמר כתוב בהרחבה בשולחן ערוך חלק יורה דעה סימן רמ' בעיקר בסעיפים א-ד, ז-י, יג-טז (בטז מבואר עניין ההחלטה האישית).
עייני בשו"ע, כך תלמדי תורה ותלכי לאורה.
בעניין המאחזים, זהו אינו עניין אישי אך זהו דבר מצווה, ועל כן אם אינך מפסידה לימודים, אמרי לאבא בכבוד ומורא שאת אוהבת אותו ומעריכה את דעותיו, אך החלטת ללכת, ואת רוצה את ברכתו למשימה.
כמובן הזהרי במאחז שלא להסחף עם זרמים טועים ותוהים ולזכור את דרך הארץ ואת חשיבות החיבור לחברה הישראלית.
כל טוב