תפסתי את אח שלי בטלפון בשבת - איך להגיב?

היי יקרה ותודה רבה שפנית!

אני מעריכה מאוד את הרגישות ותחושת האחריות כלפי אח שלך והנכונות שלך לפעול כלפי המצב. זה מעיד על המון בגרות ואכפתיות (:

ממה שאת מתארת נשמע שהטלפון בשבת היא איזושהי נקודת שיא, ולמעשה יש כאן סיפור שכנראה התחיל הרבה קודם וכנראה נובע מנקודות שורשיות יותר. זה בהחלט מצריך חשיבה ודיוק ולכן טוב מאוד שבחרת להתייעץ לפני שאת מקבלת איזושהי החלטה בעניין.

אני חושבת שיש כמה דרכים שאפשר לפעול במצב הזה, הכל תלוי ברמת הקשר שלך ושל האנשים הקרובים לך לאחיך.

אפשרות א: פנייה אישית שלך

במידה ויש לך קשר טוב עם אחיך, קשר שמאפשר פתיחות וכנות, אני מציעה לך לנסות לדבר איתו.

לפני שאת ניגשת לשיחה, חשבי טוב על רמת הקשר שיש לך עם אחיך. אם הקשר ביניכם מעורער או ציני, השיח עלול ליצור רק נזק, כי אחיך עשוי להיסגר, לכעוס ולהתרחק אף יותר מקודם. נסי לדמיין שיחות שהיו לכם, ולבחון אם יש בהן עומק. נסי גם לדמיין את השיחה הזו- את מה שתגידי ואיך אחיך יגיב. זה יעזור לך גם להחליט אם אכן יהיה נכון לגשת אליו וגם לדייק את השיחה עצמה.

בנוסף, נסי לחשוב עם עצמך- מתי לדעתך כל זה התחיל? למה לדעתך זה קרה? מה השפיע עליו? האם זה בעקבות התחברות לאנשים מסויימים? חשיפה מרובה לרשתות חברתיות? אולי זה נובע מתחושת ריקנות או שיעמום? ייתכן ולא יהיו לך תשובות לשאלות הללו, אך עצם המחשבה עליהן יכולה לעזור לך לכוון את השיחה איתו למקומות עמוקים יותר.

כשאת ניגשת לשיחה עצמה, חשוב שהיא תיעשה בצורה פשוטה וחברית ולא חלילה בהאשמה או בתוכחה ישירה. הייתי פותחת בהתעניינות בשלומו, אם הוא מרגיש טוב בכיתה, בבית. את יכולה להגיד שבזמן האחרון את מרגישה שהוא פחות בטוב, בלי לפרט למה, ואולי הוא ייפתח וישתף במה שעובר עליו.

מה קורה אם הקשר בינך לבין אחיך פחות קרוב? אני חושבת שיהיה נכון יותר לפנות לגורם אחר שישוחח איתו.

למי לפנות?

אפשרות ב- הורים

לדעתי, המצב האידיאלי הוא שההורים ייהיו שותפים במה שעובר על אחיך. אני לגמרי יכולה להבין למה את נרתעת מזה, רואה בזה הלשנה או שאת לא רוצה לצער את ההורים, אבל אני חושבת שזה שיקולים שצריך לשים אותם בצד.

לגבי החשש מהלשנה- בסופו של דבר את רוצה את טובת אחיך ואם זה מה שיעזור לו, אז זה מה שנכון לעשות. גם אם זה יגרום לו לאיבוד אמון, אני מאמינה שזה יהיה זמני ובסופו של דבר הוא יודה לך על כך.

לגבי הצער של ההורים- אני חושבת שיצער אותם הרבה יותר לגלות שאת ואחיך התמודדתם עם קושי (אחיך עם הריחוק מהדת ואת עם הדילמה כיצד יש לנהוג במקרה הזה) והם לא היו מודעים אליו ולא יכלו להיות שם בשבילכם.

אבל, גם כאן כדאי לחשוב על האופי של ההורים ועל רמת הקשר שלהם עם אחיך.

אם להורייך יש קשר קרוב וטוב עם אחיך, אם הם כאלה שלא נלחצים במקרים מסוג כזה ויודעים להגיב בחכמה, בצורה מחושבת, מהראש ולא מהבטן- אז כדאי מאוד לשתף אותם. במקרה כזה יהיה כדאי, בעיניי, לבקש מההורים לפעול ברגישות ולא לחשוף את העובדה שהמידע הגיע ממנה.

אופציה ג- דמות חינוכית

אם את חוששת שההורים לא יצליחו לעמוד במורכבות הזאת והם עלולים להגיב בצורה חריפה- שזו אגב תגובה מאוד טבעית ומובנת! לדעתי עדיף שתנסי ליצור שיחה עדינה יותר בעצמך (ושוב, כדאי להתייעץ עם מישהו שיעזור לך להתכונן ולדייק את השיחה הזו) או שתפני לדמות חינוכית שקרובה לאחיך ושאת סומכת עליה. חשוב מאוד לבחור דמות שתדע לפעול ברגישות, להכיל ולהיות קשובה כלפי אח שלך. דמות שתוכל להבין אותו ולעזור לו.

בכל מקרה, גם אם את בוחרת להיות זו שפותחת את הדברים מול אחיך, חשוב מאוד שלא תישארי עם זה לבד. זו זכות גדולה שאת אחות כ"כ אכפתית, אבל האחריות לחינוך לא צריכה ליפול עלייך. שתפי דמות חינוכית שקרובה אלייך והתייעצי איתה לאורך הדרך, ונסי גם להוביל את אחיך לשתף דמות כזו, דמות שמשמעותית עבורו ותוכל לעזור לו בצורה יסודית ומקצועית.

מתפללת יחד איתך שה' יוביל אותך להחלטה הנכונה, לאנשים הנכונים, ישים את הדברים הנכונים בפיך ויפתח את הלב של אחיך.

אם תרצי, אשמח להיות בקשר, לשמוע איך הדברים מתקדמים ולנסות לעזור במידת הצורך.

בהצלחה!

הודיה

(כ)