תפילה ודטרמניזם

שלום וברכה

הבה נפתח דיון על נושא זה.

אני שולח מכתב שכתבתי לבחור שהעלה את השאלה הזו במלוא עוצמתה.

הבה נהפוך את המכתב הזה ליסוד לדיון.

כל טוב

שלום אריק,

שתי תנועות רוחניות מעצימות את התפילה:

גם אם היינו יודעים בוודאות שאין שום השפעה של התפילה על ההשגחה האלוהית – היינו מתפללים. עצם העובדה שאדם מפענח את מצוקתו, את היחס שלו לקב"ה, את שמחותיו, ועוד אין ספור חוויות נפשיות פנימיות, והוא מבקש לבטא אותן – כמשורר, כמתבודד צועק, כאסיר מדמיין, כבן זוג שמספר לאשתו על אף שאין בידה לעשות שום דבר מעשי, וכמובן כמו אין ספור אפשרויות אחרות – היא התפילה. אנו עומדים מול הקב"ה ומספרים לו על מה שעובר עלינו, את מה שאנו מבקשים לבטא לפניו, וזה חלק בלתי נפרד מהקשר שמתחולל בינינו ובינו. עולם שלם של דימויים מקיים את התפילה, וכלשונו של הרב קוק זצ"ל "הנשמה היא לעולם מתפללת".

ברם, בניגוד למה שכתבת – אין אנו יודעים שום דבר על אי השפעתה של התפילה. אנו רואים שאין לה השפעה ישירה, וסביר להניח שאם היינו מבקשים לבדוק סטטיסטית האם בני אדם שהתפללו עליהם חיים יותר וכדו' – לא היינו מצליחים לבדוק (אני מדגיש שכלל לא היינו מצליחים לבדוק, ולא (כפי שכתבת) שאנחנו יודעים גם את העובדות). אולם אנו מאמינים שיש לתפילה הצטברות משמעותית, וריבונו של עולם "שומע תפילה", ובדרכי ההנהגה הלא-ישירות שקיימות בכל המערכת האלוהית יש לה השפעה. אני לא יודע את המנגנון, כפי שאיני יודע מהו המנגנון שקישר בין העובדה שהקב"ה אמר מראש שעם ישראל "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" ובין העובדה שהאחים שנאו את יוסף, ובדרך זו התגלגלה המכירה. בשנים בה הנבואה קיימת – פענוח ההקשרים השונים הוא תפקידם העיקרי של הנביאים, אולם אנחנו כעת נמצאים ללא מענה ביחס למנגנון.

כל טוב ושנה טובה