שאלה
שלום ושנה טובה כבוד הרב
יש לי עניין שמאוד מעסיק אותי בזמן האחרון....
התפילות שלי ארוכות מדי, תפילת יחיד מקוצרת (=ברכות השחר, ציצית ותפילין ומ-שמע ישראל עד סוף התפילה) לוקחת לי בסביבות 40 דק' ולפעמים אפילו 50 דק'.....
מה שבעיקר לוקח לי הרבה זמן הוא תפילת שמונה עשרה שלוקחת לי באיזור ה-10 דק'- רבע שעה, ולפעמים אפילו יותר, מכיוון שאני מוסיף בקשות אישיות רבות, ובמקרה בו אני מתפלל במניין יוצא מצב שאני כמעט לא מתפלל עם הציבור ונגרר אחריהם(בשחרית לרוב אם אתחיל עם הציבור אסיים בסוף תחנון, ואצליח לסגור את הפער אולי בסוף "אין כאלוקינו", במנחה באותה סיטואציה אסיים לפעמים כשהציבור ב"עלינו" ולפעמים אפילו אחרי שהמניין ייגמר, בערבית כמעט תמיד אני מסיים אחרי שהמניין נגמר)....
לכן השאלה שלי היא כזו- האם כדאי שאקצר בבקשות האישיות(שכוללות בקשות עליי ועל שאר הקרובין לי ועל עמ"י) כדי להיות חלק מהציבור ולהספיק לענות לקדושה וקדיש(לקדושה לפעמים אני מספיק אם אני מתפלל בלי הפסקה עד היכן שאפשר להוסיף בקשות אחרי "אלוקי נצור")? ואם כן באיזה אופן?
שאלה נוספת, שבעצם היא אולי הגורם לשאלה הראשונה....
אני מרגיש שהתפילה שלי חייבת להיות מושלמת ושאני חייב להקפיד להגיד כל מילה בדיוק כמו שצריך ובניקוד הנכון, ושאם לא-התפילה שלי לא שווה כלום... אני מרגיש שזה מגיע מפחד ולא מדבקות מיוחדת או משהו בסגנון, יותר סגנון של OCD דתי, אבל שאינו מגיע ממקום טוב, ונוצר מצב שאני מנסה למשוך כמה שיותר את הזמן שבו אתחיל להתפלל כי אין לי רצון להתפלל 50 דקות (או 25 דקות מנחה/ערבית), ומנגד אני מקפיד על כל מילה ומילה מסוג של פחד שאם לא אגיד הכל כמו שצריך זה לא שווה כלום.....
הייתי רוצה לדעת מה הרב היה מייעץ לי לעשות במקרה כזה....
תודה רבה מראש, ומקווה שהמקרה שלי ברור מספיק
תשובה
שלום וברכה
האם אני רשאי להציע הצעת ביניים ?
הצעה זו היא לא להכריע הכרעה בינארית – רק תפילה קצרה או רק ארוכה – אלא לנהוג לעתים כך ולעתים כך.
כגון: בתפילה בציבור לא להוסיף תפילות אישיות. להיות חלק מהציבור. לענות אמן וקדושה בזמנים הנכונים, ולהתכלל בציבור.
ובזמנים שאתה מתפלל ביחיד – להאריך בה. אם אפשר. לפרוש את עולמך בפני הקב״ה.
זו אפשרות אחת, ויש כמובן אפשרויות נוספות באותו כיוון, כגון להחליט שביום שני וחמישי כך ובשאר ימות השבוע אחרת, או רק בתפילה אחת יום להאריך וכדו׳.
הקביעות הזו תאפשר לך להתברך מכל העולמות, ולא לכבול את עצמך רק במקום אחד.
לגבי אמירת המילים וההקפדה עליהן: לעולם יש לזכור כי עיקר התפילה הוא ״ולעבדו – בכל לבבכם״. על אף שטוב לומר מילים בצורה מדויקת, אולם אין טעם בתפילה בה תשומת הלב ניתנת כל הזמן לאמירה המדויקת, עד כדי רצון לא להתפלל, או שחיקת הפניה אל הכוונה.
לכן, גם כאן אני מציע את אותו היסוד: קבע לך את מעט התפילות שאותן אכן תאמר בצורה מדויקת, ושתהיינה מעט כאלה בשבוע, ובשאר התפילות אל תשים לבך לצורת אמירת המילים.
האם אתה יכול ללכת בדרך מאחדת זו ?
כל טוב ושנה טובה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם