תורה ומדע

שלום

א. בימי גלות, היחס הוא של כלי. המדע משמש את האדם כדי שיגיע למיצוי יעיל יותר של משאבי הטבע. בימי א"י, היחס למדע ולטבע הוא של אור. דהיינו לא רק שהם כלים כנ"ל, אלא שיש בעצם קיומם ערך, חכמת ד' בעולמו.

גלות וא"י אינן רק תקופות על ציר הזמן, אלא בעיקר רמה רוחנית. לכן יש גדולי ישראל שבגלות כתבו בסגנון של א"י.

ב. יש גישות שונות, אך היחס של כל גדולי הראשונים היה של ערך רב לטבע ולמדע, כיצירה אלוקית. רבינו אב"ע, רבינו הרמב"ם, המהר"ל ואחרים, כתבו שחכמת ד' מתגלה בשתי צורות עיקריות- הטבע המדעי, ותורת ד'. כמובן תורת ד' עליונה יותר.

ג. בלי סוף. אין לי פנאי לכתוב כעת. עיין לדוגמא משנה תורה הלכות קידוש החודש.

ד. ללמוד התורה כולה כל ימינו. ושם מתגלה אור ד' וחכמת עבדיו, במשך הדורות. אין לכמת זאת לתקופה אחת או לרב אחד.

כל טוב