שאלה
שלום כבוד הרב
רציתי לשאול -
התכתבתי עם מישהי (בוואצפ) והיא לא ידעה מי אני וכך העדפתי. היא רגילה לקבל הודעות מבנות כדי לתת מענה ובדרך כלל לא מבקשת לדעת מי את. (כלומר אם הייתי יודעת שהיא תהיה מעוניינת לדעת הפעם, אולי גם לא הייתי שולחת לה את ההודעה).
ובמהלך ההתכתבות היא שאלה אותי מי אני, ובגלל שלא רציתי להגיד סתם המצאתי שם. ובאופן כללי מאותו רגע הרגשתי שאני לא לגמרי דוברת אמת במהלך ההתכתבות.
אני מרגישה ממש ממש רע עם עצמי. כאילו למה לא יכולתי להתגבר על עצמי ולהגיד לה מה שמי האמיתי למרות שלא הייתי מעוניינת. למה בעצם נפלתי בשקר.
אני לא יודעת מה לעשות. האם מבחינה הלכתית אני צריכה לפנות אליה? ובאופן כללי להבא, מה עושים במקרים כאלו?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה.
נקיפות המצפון שאת חשה על הדברים מהווים בדרך כלל איתות מסוים שמשהו לא בסדר. אמנם, לעתים אדם חש נקיפות מצפון שלא בצדק, אבל תמיד צריך לבחון.
ובמקרה הזה - אכן נראה שאסור לעשות את זה. זו הטעיה של ממש, מנוגדת לחובת התורה ״מדבר שקר תרחק״, וגם מנוגדת ל״מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך״.
אם הקשר ביניכם עוד קיים - זה הזמן להתגבר ולכתוב לה את מה שעבר עלייך, את הסיבה שהסתרת, ואת הרצון שלך לקיים איתה קשר של אמת. זה אולי לא נעים לרגע, אבל זה הדבר הנכון ביותר לעשות, ופעמים רבות הוא גם פותח לבבות ויוצר קשר נקי יותר ומכוון יותר.
אם לא - עזבי את זה, כי אין טעם לפתוח דברים מחדש (צריך לזכור תמיד כי בקשת מחילה נועדה לטובת הנפגע ולא לטובת הפוגע, ואם ניתן להעריך שהנפגע לא יתברך מכך - יותר טוב לא לעשות דבר).
ובד בבד, קבלי על עצמך את אחת המידות המהותיות ביותר - אמת. דיבור מכוון, כתיבה מדויקת, רצון עמוק להיות כן וישר.
זה התיקון הגדול ביותר לעתיד.
כל טוב ויישר כוח