שאלה
שלום כבוד הרב.
אנו בית מעורב- בעלי מסורתי ואני דתיה.
בנינו הבכור (14) שאל אותי בשבת אם ארשה לו רק להתעסק עם הפלאפון בשבת. אני כמובן לא אוהבת את הרעיון, אך בעלי נוטה להתחשב בילד, כיון שבנינו טוען שכל מה שהוא עושה זה מתוך כפייה והוא לא רוצה בעתיד שאגרום לו לסלוד מהדת. הזכרתי לו שהוא לא מניח תפילין, לא מתפלל/מברך ולאחרונה אף החל לרכוב על אופניים בשבת. בתנו (12.6) שמעה את השיחה והצטרפה לבקשת הבן. אני מתוסכלת ועובדת עצות. בנינו הבטיח שאם ארשה לו, לא יתעסק עם הפלאפון בפרהסיה, בייחוד לא לידי, כדי לא לפגוע בי ובתנו אמרה שהיא רק תתעסק עם הפלאפון מעט זמן, וממש לא כל השבת, וגם בחדרה בצנעה. בעלי הסכים ואמר שנחכה לתשובתי והסכמתי. מה עליי לעשות ולענות? אני רוצה שיאהבו את הדת ולקרב, ולא להיפך...
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
ראשית, דברי חיזוק ועידוד בסערה בה את נמצאת.
הניסיון לנווט בין שלום בית, חינוך לתורה ולמצוות, המחירים שעלולים לצמוח מהכפייה, ועוד ועוד הוא לא פשוט.
הלוואי וידענו את הדרך הנכונה בין כל הרוחות הסוערות האלה.
מה אני מציע לעשות ?
אכן לראות כמשימה גדולה לקיים את "ושננתם לבניך ודברת בם", ואת האחריות החינוכית שלנו, ולדעת מה אנחנו מסוגלים לעשות ומה לא.
הדרך הטובה ביותר, לעניות דעתי, היא לשבת כולם ביחד ולכרות מעין "אמנה", לאמור:
לא לדון בכל נושא לבדו - פלאפון בשבת, תפילין, תפילות, צניעות וכדו' - אלא לצייר ביחד את התמונה הכללית בבית, ויחד איתם לבנות לא רק את מה שהם מבקשים לא לעשות לפי ההלכה, אלא גם את מה שהם כן עושים לא רק כדי "לא לפגוע" אלא באמת.
ובשלב הראשון, להגיע לכך שברשות הרבים של הבית, באזורים הציבוריים, שבת נשמרת;
ומה הם מקבלים על עצמם בנושאי תפילות, מצוות וברכות וכדו';
ומה אתם נאלצים להסכים לרצונם לעשות בחדר האישי שלהם;
וכדו'.
ועל ידי כך, זו תהיה ברית משותפת של הבית כולו ולא מאבק מתמיד, שבדרך כלל גם אינו מצליח ולא מביא לשום מקום טוב.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם