שאלה
הרב שלום,
אני בחורה בת 33, עדיין יוצאת לדייטים.
אני חוזרת מדייט ומאוד מבולבלת.
אני בחורה ששמרה נגיעה תמיד. ככה התחנכתי, ואין לי אומץ לגעת בגבר.
אני מאוד מבולבלת. בחורים טוענים שמשהו לא בסדר אצלי, שזה צורך ביולוגי בסיסי, ואיך יכול להיות שמעולם לא חיבקתי גבר או נגעתי?
גם בחורים ובחורות שהתחנכו כמוני כבר לא שומרים נגיעה.
אני לא יודעת מה לומר והאם באמת זה משהו נורמלי?
זה לא שאין לי צורך במגע. אני מאוד רוצה שכבר יגיע הבחור הנכון ואני מחכה לזה.
ומצד שני, אולי משהו לא בסדר אצלי? כי גם אלו ששמרו נגיעה בגילאים צעירים, כבר הפסיקו לשמור מתוך צורך.
אני לא יודעת מה לחשוב.
אשמח להתייחסות לנושא.
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
לפני הכל, ברכה תקווה ותפילה כי תמצאי בקרוב מאוד את זיווגך, ואורך חיים ושמחה יוסיפו לך.
שאלת המגע הפיזי מחוץ לחיי נישואין צריכה להיחלק לשני דיונים נפרדים.
ננסה לעשות קצת סדר, וזאת בשני שלבים:
ראשון בהם הוא השאלה האם קיימים רצון ותשוקה לעשות זאת.
הבריאות הנפשית ונורמליות החיים מלמדות שכן. טוב לו לאדם כי הרצון והיצריות הזו יהיו קיימים בו. לשם כך כוחות אלה נבראו בו, וזה חלק בלתי נפרד מהשאיפה לזוגיות ולהתקשרות
שני בהם הוא סוגיית מימוש הקשר הזה. החפצים לחיות בחיי טהרה וקדושה, ולזכות בהם במובן העמוק של המילה – מייסדים את הקשר הגופני הזה רק במסגרת פירמידה שלמה, הפוחתת ביצירת קשרי קידושין, ממשיכה בנישואין, ומגיעה לבניין שלם גם בקשר הגופני.
והעובדה שאת הולכת בדרך זו היא לשבחך הגדול.
ומה שאחרים עושים – לקוי.
האם הדברים עושים סדר מסוים ?
כל טוב ושמחה