שלום בית

שאלה

שלום

אנחנו נשואים 5 שנים

יש לנו 3 ילדים כולם גילאי 4 ומטה. הגדול בן 4 בגן, האמצעית בת שנתיים בחינוך ביתי, והקטן בן חצי שנה, יונק, בבית .

אשתי עצמאית, עובדת מהבית, ובמקביל עם האמצעית והקטן שיונק.

אני עובד כל יום מ7 בבוקר וחוזר לבית בשעה 20:00. הילדים בשעה הזאת כבר ישנים. אחרי שהיא מסדרת ומנקה את הבית .

יוצא שאשתי גם עובדת בעסק שלה (מהבית), גם מגדלת את הילדים ש2 מהם גם בחינוך ביתי, מבשלת, עושה את כל מה שקשור לנקיונות, מקלחות לילדים, הרדמות, והכל. כמובן כשהגדול חוזר מהגן אלה השעות הלחוצות ביותר והכל נופל עליה.. אציין שאני גם לרוב עובד בימיי שישי. אז גם הבישולים של שישי עליה, ההתארגנות של שבת, רוב הקניות במהלך השבוע גם עליה. קניות גדולות היא עושה באונליין ולעיתים רחוקות אני עושה קניה בסופר גדול בעיר.

אני עובד 12 שעות מבחירה ובהסכמתה כי אנחנו משלמים הוצאות. מבחינת המעסיק אני לא חייב 12 שעות אלא 8 שעות . אשתי השלימה עם זה שאני עובד 12 שעות מכיוון שאנחנו צריכים לשלם את כל ההוצאות.. היא לא מבקשת ממני לעבוד פחות וכמעט ובכלל לא מבקשת ממני בימים ספציפיים לחזור לפני הזמן. רק במקרים חריגים בהם לא חשה בטוב. יוצא שלפעמים אני חוזר הביתה והיא עצבנית, וכל התסכול שלה יוצא עלי. היא משתדלת שלא אבל יש ימים כאלה. במיוחד ימיי שישי בזמן ההכנות. אני כמובן מתבאס ועושה לה פרצופים על זה שהיא מוציאה עליי תתסכול שלה. היא טוענת שאין מה לעשות. היא נקרעת בבית גם עם העבודה וגם עם הילדים ועם ההכנות ואם אני מחליט לעבןד ימי שישי ו12 שעות במהלך השבוע (שזה לא חובה מבחינת המעסיק) עליי לקבל את זה ולהכיל אותה..! טוענת שאני לא מבין את עוצמת הקושי שהיא עוברת .. אני מבין. זה קשה.אבל למה אם עוברים עליה ימים קשים עם הילדים אני צריך לסבול מהתסכול שלה?

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה