שאלה
בס"ד
שלום וברכה, אני בת שירות לאומי שנה ראשונה באולפנא (שלא בדיוק אולפנא בצביונה הדתי בלשון המעטה) בתור מדריכת של"ח. אני עובדת עם מורה זכר וחניכות. השנה התחילה והמשיכה לא כשנה נורמטיבית, זוהי 'שנת קורונה' בה אין טיולים וגם אין בי"ס, על כן אני עובדת מהבית ומייצרת לעצמי עבודה. שאינה משמעותית והזמן רק הולך וחולף (וכל דקה היא יקרה!). אני מוצאת עצמי מתמודדת עם ניסיונות גזל ולאחרונה גם כן הזדחלה למוחי המחשבה על לעזוב ולהתמקד בעבודת השם כדוגמת מדרשה וכו'. יש לציין שגם דמי הכיס החודשיים אינם מספיקים לי למצוות כגון לבוש יותר צנוע, מזוזות לבית וספרי קודש ללמידה.
איני יודעת מה לעשות, אני חושבת לעזוב ולעבוד ולחסוך לחתונה ובשעות הערב בלי נדר ללכת למדרשה הקרובה לביתי בכל יום, ואני מוצאת שהשירות לא רק שאינו מקדם אותי, אלא גם מעכב אותי ועוצר את עבודת השם שאני מנסה לעבוד עליה.. מאידך, אני חוששת לעזוב כיוון שהחניכות הן נערות בסיכון ואולי אני יכולה לעשות שם איזהו חסד ולעזור במה שאוכל, אבל בכל מחיר..?
תודה רבה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לטעמי שירות לאומי אינה מסגרת קדושה.
הדבר הקדוש הוא עבודת ד' - גמילות חסד - אהבת ישראל.
לכן אם מסגרת השירות מעכבת את הצמיחה שלך בקודש - אפשר לעזוב.
במקרה שלך, הסיבה היחידה לא לעזוב אלו החניכות שלך.
התמיכה והחיזוק שלהן זו מצווה חשובה מאוד - בעבורן שווה להישאר בשירות כאשר את מאמצת את כל הזמן והכוח לתמוך ולחזק אותן.
אם אינך משמעותית עבורן - אז השיקולים לעזוב וודאי גוברים.