שאלה
שלום לרב,
אנחנו לומדים כעת את אגרת תקנה באגרות הרב.
במסגרת הלימוד עלתה שאלה כזו -
אנחנו אמונים על כך שהתורה לא מתכופפת למדרגת בני האדם, אלא שעלינו לעלות למדרגת התורה.
לדוגמה, אם עכשיו רוצים לעשות צבא מעורב כי ככה החברה מתנהגת, אז אנחנו אומרים "לא יקום ולא יהיה" על החברה להתאים את עצמה לערכי התורה ולא הפוך.
אלא שנראה שבאגרת תקנה, זו בעצם הטענה הנסתרת של הרדב"ז - למה אתה הרב קוק מוכן לכופף את התורה, למצוא כל מיני היתרים של שעת הדחק לשמיטה. תשאיר את התורה על כנה, וממילא הכל יתישר לפי זה.
תשובתו של הרב קוק לכאורה קשה. אם התשובה הייתה במישור ההלכתי לאמור, כי יש לי היתרים ומדובר במצווה מדרבנן לפי רוב הפוסקים, ויש פה היתר של שעת הדחק וכולי אז מובן. אבל התשובה שניתנת שם היא תשובה במישור הרעיוני. אני מעוניין שאנשים יעלו לארץ, אני לא רוצה לפגוע בהתיישבות. אם לא אפסוק שמותר אז זה יביא לחילול שמיטה גדול יותר וזה יגרום לכך שחקלאים שומרי תורה ומצוות לא יעלו לארץ וכולי. התקשינו להבין, למה זו הפסיקה, ואיך זה לא סותר את הקו שמנהיגים היום רבני הקו במחנינו. נשמח אם תוכל לשפוך אור על העניין הרעיוני.
בברכת התורה
תשובה
שלום
הרב הגיע למסקנה ההלכתית שהיתר המכירה מותר הלכתית מעיקר הדין. הוא הגיע למסקנה זו מתוך עולם השיקולים ההלכתיים הטהורים, כפי שתוכלו ללמוד בספר שבת הארץ שכתב.
השיקולים הם סוגיות הגמרא, הבנת הראשונים את הסוגיות, הכרעת הגדולים בהן, ומנהג הפוסקים בדורות האחרונים בארץ ישראל.
מה שהרב כותב שיש ערך רוחני בשמירת היישוב וכו', ועוד טעמים ערכיים, הוא כדי להסביר מדוע אנו נזקקים לקיים את ההיתר, ולא נוהגים לחומרא כמידת חסידות (כפי שהמליץ רמח"ל במסילת ישרים). אך ההיתר עצמו הוא הלכתי טהור.
ודאי אתם יודעים שהיתר מכירה כלל אינו המצאה של הרב זצ"ל. כמותו נהגו גדולים בימי הבית יוסף, ורבים מגדולי הדורות הספרדים והאשכנזים (כולל בימי הרב), התירו אותו, מטעמים הלכתיים טהורים.
לימוד סוגיה אינו יכול להסתכם באגרת אחת. עליכם ללמוד את כל החומר התורני המקיף את הסוגיה, הן בראשונים הן בכתבי הרב בהיבטיו השונים. כשתורת השם תמימה, היא משיבת נפש, והקושיות מתמעטות.
אינני מכיר במושג רבני קו. הלכה פוסקים מתוך סוגיות ולא מתוך השקפות.
כל טוב