שאלה
שלום הרב.
השנה זכיתי להיות קומונרית בסניף שבו הייתי מדריכה בגלל עזיבה של הקומונרית אצלנו באמצע שנה, הייתה לי שנה מטורפת ומספקת וללא ספק תקופה טובה בחיי שננתי וקבלתי כח. עכשיו שכבר הגיעה קומונרית חדשה הגעתי למצב שאני בקשר טוב מאוד עם המדריכים שהיו אצלי בצוות, יש כמה מדריכים שיוצא לנו לדבר גם עכשיו שיחות עמוקות ויצא מצב שאני כמו הפסיכולגית שלהם, הם פורקים לי... יש כאלה שהחברים שלהם הם לא הסביבה הכי טובה אז אין להם יכולת להישען עליהם הם עושים דברים שילדים בגיל שלהם לא צריכים לעשות אז אותם מדריכים שנעזרים בי אני כמו אוזן קשבת כזאת והם מרגישים בנוח לפרוק לי באופן חופשי דברים מעמקי הנפש, הבעיה אם יש בזה איזשהו עניין הלכתי שאסור.. זאת השאלה שלי, כי חלק מהם הם בנים... אני באמת אומרת שלפעמים אני גורמת להם להתחזק ולהאמין יותר ויותר לצבור ביטחון ולא ליפול למצב של דיכאון נפשי, אני כן מרגישה שהקשר הזה מעלה אותם מעלה באמת גם רוחנית וגם נפשית. בגלל זה אני לא יכולה לחתוך את זה כי מרגיש לי שכרגע במצב שאם אני אנתק קשר יכול להיות שיהיה שם שבר מבחינתם ואולי אפילו הם יגררו למצב שהם הולכים אחרי הילדים שעושים דברים שלא צריך לעשות... אני רק מדגישה שכל השיחות נעשות בגבולות ההליכה שני הצדדים שומרים נגיעה, אין ייחוד חלילה וכו'... מה עליי לעשות? מה ההלכה גם אומרת במקרה כזה? תודה מראש על כל מלאכת הקודש הזו שאתם עושים. רחלי.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
ברור שפעולתך חשובה מאד, בעצם יש לך מעמד כעין עו"ס שעוזרת לחברה צעירים. אבל מאידך הדבר גם מסוכן מבחינת הבחורים וגם מבחינתך, ברור שאת שומרת הל' ייחוד כמבואר במכתב. אבל נראה שיש להקפיד על דיני ייחוד בצורה ניכרת, לא סתם דלת פתוחה אלא באמת שכל אחד יכול לראות ולהתרחק מכל חשש מראית עין או הרהורי עבירה. בכך גם תמשיכי בפעולותיך לטובת המדריכים וכן תנהגי בזהירות רבה לקדושת עם ישראל.
כתיבה וחתימה טובה
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ